מאחורי הטרנדים המובילים בעולם עומדת קהילת סטריט בועטת שמכתיבה את הכללים. סקייטרים, ראפרים, ספורטאים, חובבי היפ הופ וכל מי שחי את תרבות הרחוב – הם אלה שבנו את אופנת הסטריט-וור כפי שאנחנו מכירים אותה היום. "אצלי החיבור לא התחיל מסניקרס, אלא מהתרבות הספורטיבית" – כך מספר הראפר פלד על תחילת מערכת היחסים שלו עם עולם הסניקרס.

פלד התארח אצלנו בפרק הראשון של סדרת הראיונות Culture N Stuff, שעוסקת בתרבות הסטריט-וור, בעולם המוזיקה ובחיבור בין השניים. הראפר ישב עם יורה בורמנטוב, קניין מחלקת הגבר שלנו, לשיחה צפופה על סניקרס, מיינסטרים וקניה ווסט. השיחה נערכה בחנות הפופ-אפ החדשה שלנו במתחם שרונה תל אביב, שהפכה למוקד עלייה לרגל לכל חובבי הסטריט-וור.

כבר שנים שפלד מצליח להביא את תרבות הרחוב לקדמת הבמה באמצעות שירים בועטים וסטייל חסר פשרות. הוא תמיד היה נאמן לסטריט, מה שגורם לו להעריך אפילו עוד יותר את השליטה של התרבות הזאת על עולם האופנה: "יש איזשהו פיק כרגע, אני לא יודע מה יהיה הלאה, אבל כרגע אנחנו המנצחים – תרבות הרחוב. וירג'יל אבלו, במקור סקייטר משיקגו, הוא המנהל הקריאייטיבי של לואי ויטון, זה מטורף".

מאיזה גיל אתה נמצא בתוך כל המערבולת הזאת של עולם הסניקרס והמוזיקה?
"אצלי החיבור לא התחיל מסניקרס, אלא מהתרבות הספורטיבית, אבל תמיד אהבתי נעליים ושמתי לב לפרטים הקטנים. אני זוכר שכשהיינו ילדים ושיחקנו כדורגל בשכונה, ראיתי את הנעליים של פומה עם הלשונית שמתקפלת הפוך וזה הגניב אותי. היו דגמים יותר יקרים ויותר נחשבים, אבל אני רציתי את הנעליים האלה. הייתה לי את השריטה לסניקרס לפני שידעתי שיש לי את השריטה".

יש נעל שרצית להשיג ולא השגת?
"אני לא חושב שיש נעל שאני לא יכול להשיג, השאלה בכמה. יש גל של לאסוף דברים עם ערך גבוה, אפילו קניה אמר שהוא רוצה שהנעליים שלו יהיו נגישות לכולם, ובסוף אדידס בלמו את זה כדי להפוך את הדגמים של קניה למשהו אקסקלוסיבי. אני מסכים עם אדידס – זה סבבה שיש לך חלומות להלביש את כל העולם, אבל בסופו של דבר יש ערך שצריך לשמר, וברגע שיש יותר מדי מפריט אחד אז הערך יורד".

אם כבר מדברים על קניה, הוא יותר זמר או יותר מעצב תרבות מבחינתך?
"קניה הוא החיים. הוא אמן שעושה הכל, הוא תמיד חושב מחוץ לקופסא. הוא פורץ דרך בכל כך הרבה תחומים, אי אפשר לקטלג אותו בתור משהו אחד".

איך החיבור שלך לסצנת המיינסטרים בארץ?
"זה פוגש אותי כל הזמן, כולם רוצים ראפר מחמד בשיר שלהם ואני מקבל הרבה הצעות. בכל פעם שפונים אליי, גם אנשים לא מוכרים, אני קודם כל אומר 'תן לי לשמוע'. לא מעניין אותי אם זה הזמר הכי טוב בעולם, אני רוצה קודם כל להרגיש אם זה עושה לי משהו, אם השיר מקים אותי מהספה".

אתה מייחס חשיבות למה שאתה לובש בהופעה?
כן, ברור. הבגדים בהופעות מאוד תלויים בסוג ההופעה. למשל ב'בארבי' זאת הופעה שמבחינתי היא מאוד חגיגית אבל מאוד ארוכה, אז אני צריך ללבוש משהו שהוא נוח אבל עדיין מפציץ מבחינת סטייל. הבגדים לא עושים את הבן אדם, אבל מראים מי הוא. אני יודע שזה בסך הכל בד ורכוש, אבל אני רוצה להראות משהו. אני רוצה שכל דבר שאני אגיד או אעשה תהיה לו משמעות שתישאר".