כחלק מהמגמה של בתי האופנה הגדולים בעולם, פקטורי 54 שיתפה בשנתיים האחרונות פעולה עם אמנים ישראלים צעירים, והעניקה להם במה לתת פרשנות חדשה להיבטים חברתיים, סביבתיים, טכנולוגיים ומגדריים. כחברה, רשת האופנה רואה ערך עליון בהמשך קיום התרבות והיצירה, שמהווה השראה לקהילה ומשקפת חוויות מהמציאות החדשה שמתהווה סביבנו בעולם.

לצפייה בסרט המלא:

הסרט שפתח את פרויקט שיתופי הפעולה עם האמנים הוא "ועכשיו, לעצום עיניים", שנכתב ובוים על ידי תום נשר. הסרט הוקרן רשמית במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים, והתקבל לפסטיבל הסרטים הבינלאומי ברומא שיתקיים באוקטובר הקרוב. הסרט צולם בינואר 2020, רגע לפני הקורונה, בהפקה מרובת נשים צעירות. הוא עוסק במסע התודעתי שעוברת בחורה צעירה המגיעה לפתיחת תערוכת אמנות ומנסה להתחבב על הנוכחים. הסיפור מציג בדרך ייחודית את חוויות הבדידות וחוסר תחושת השייכות שמאפיינים את החיים בימינו. העלילה מתארת את הניגודיות בין הנגישות והזמינות של החיים בעידן המודרני לעומת הרצון של כל אחד מאיתנו להרגיש חלק מקהילה ולקבל הכרה.

"אמנות תמיד הייתה אלמנט מרכזי בחיי. מגיל צעיר מאוד תמיד הערצתי אמנים, ורציתי להשתייך לעולם האמנות", מספרת נשר. "העיסוק ביצירה הפך במשך השנים למשל לכל דבר בחיי. כשאני עוסקת באמנות טובה, אני טובה - אני חזקה, מגשימה את עצמי, בטוחה בעצמי. כשאני לא מרוצה מהדברים שאני כותבת או צורכת, או כשאני סתם חסרת השראה - אני לא שווה כלום, אני חלשה מול כולם. לכן, בחרתי לעסוק ברצון של הגיבורה שלי להשתייך לחברת האמנים והאינטלקטואלים, גם אם במחיר של חוסר אותנטיות. בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, הסרט עוסק בשחרור הגיבורה מהצורך שלה לרצות את הסובבים אותה".

"כשחיפשתי זירה לכתוב עליה, הסתובבתי הרבה במוזיאונים, וחשבתי על הפער בין השאיפה של האמן הממוצע לעורר את הצופה, לגעת בו, ובין המרחק הפיזי שיש בין האדם והצירה בה הוא צופה. ריחוק ויראת כבוד מהסוג הזה, מזכירים את אלו הנהוגים בריטואלים דתיים. האמנות היא גדולה, והצופה הוא קטן. היצירה היא נשגבת, בעלת תכונות מיתיות, והצופה הוא גשמי, יומיומי, שיכול רק לתת פרשנות ליצירה, כמו שנותנים לתנ״ך. לתפישתי, הדרישה 'נא לא לגעת' (ביצירה, או בכל דבר בו אנו מתבקשים לא לגעת) מעוררת לעיתים רצון לא רק לגעת, אלא אפילו להרוס, לשנות. זה המתח שהגיבורה שלי חווה".

תום נשר נולדה בשנת 1996 בלוס אנג׳לס, ומזה כשמונה עשרה שנים מתגוררת בתל אביב. היא למדה קולנוע בתיכון הארצי לאומנויות ע״ש תלמה ילין, ואחר כך במסלול התסריטאות בבית הספר סם שפיגל. סרטיה ״ארץ המראות״ (2010), ״אחת, שתיים, שלוש״ (2014), ו״אלבי ואלמה״ (2015) השתתפו וזכו בפרסים בפסטיבלים בארץ ובעולם (ביניהם פסטיבל הקולנוע בירושלים, פסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב, פסטיבל סרטי הילדים בתל אביב, פסטיבל סרטי הילדים בבנגלור שבהודו, פסטיבל הקולנוע הישראלי באוסטרליה, ופסטיבל הקולנוע הישראלי בשיקגו בארה״ב).

החיבור של פקטורי 54 עם תום נשר, ששימשה כפרזנטורית של הרשת, היה מראשיתו גם חיבור אמנותי. תום נבחרה להיות הפרזנטורית מתוך מחשבה להציג יוצרת צעירה, אישה שיש לה אמירה ושמהווה השראה לבנות צעירות ליצור ולהשמיע את דעתן.

הסרט "ועכשיו, לעצום עיניים" הושק בערב חגיגי שהרגיש כמו אירוע פתיחת אירועי הקיץ במוזיאון תל אביב לאמנות. המוזמנים נהנו ממינגלינג וקוקטיילים בגן הפסלים, ומביקור במיצב "אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי" של האמן הבינלאומי צדוק בן דוד. לילה מוטרף במוזיאון.