נדמה שבשני העשורים האחרונים הפכה הפילוסופיה ההינדית, המבקשת למעשה ליצור סינרגיה והרמוניה בין הגוף לנפש, לאחת מפעילויות הספורט הנפוצות והמתורגלות ביותר. אלו שהאסאנות (תנוחות היוגה) הפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם יכולים להישבע בתרומתם לשיפור איכות חייהם – הן במישור הקוגניטיבי והן במישור הפיזי. אם בעבר יוגה נחשבה לפעילות לא ברורה של יאפים מזדקנים והיפים משוחררים, נדמה שהשנים האחרונות הנגישו אותה לכלל האוכלוסייה, החל מנשים בהריון, אנשים בגיל השלישי והלאה, ובהתאם לכך גם לילדים והתינוקות שלהם.

עדות לפופולריות של היוגה בקרב ילדים ופעוטות ניתן לאמוד לפי קצב התפשטות התופעה בארץ. לראייה, ניתן לראות כי תרגולי היוגה והמדיטציה נכנסו באופן רשמי לבתי ספר רבים, ואילו חוגי יוגה לגיל הרך נפתחו תחת כל עץ רענן בשביל לעמוד בביקוש הרב שנוצר. יוגה אימהות, או לחילופין תרגול משותף לאב ולתינוק בשישי בבוקר, הפכו לזמן איכות לגיטימי לכל דבר, המתחיל כבר בגיל הינקות.

על יתרונות היוגה דובר רבות, אך האופן בו משפרת היוגה את איכות חייהם של ילדים צעירים מתבררת רק לאחרונה, אחרי מעקב ומחקרים שהובילו לתובנות. אחד האספקטים הראשונים והבולטים לעין הוא הנושא של גמישות הגוף. היוגה לא רק משפרת את טווח התנועה, אלא מספקת לילד הבנה בסיסית וראשונית לגבי האופן שבו הגוף עובד, מחזקת ומשפרת את הקואורדינציה. כמו כן, תרגול קבוע וממושך משפר אצל הילדים את הביטחון העצמי וכן את תחושת הערך העצמי, היות והיא איננה דורשת או מודדת "הצלחה", אלא רק תרגול, נכונות ונוכחות.

מיומנות משמעותית נוספת שהיוגה מקנה היא היכולת לאמן את המוח להתרכז לפרקי זמן ממושכים. היכולת הזו עוזרת לילדים עם הפרעות קשב וריכוז להתמקד במשימות לאורך זמן ולצלוח את ההפרעה שלהם, לעתים אפילו ללא טיפול תרופתי. בעידן בו כמות האינפורמציה והגירויים זורמים בשצף קצף, תרגול רציף מאפשר להגיע לרגיעה ולשלווה, מה שעוזר לילדים לנווט את עצמם במבוך החיים. באופן כללי, מחקרים מעלים כי ילדים שתרגלו יוגה בבית הספר מספר פעמים בשבוע, הראו התנהגות פחות אגרסיבית ותוצאות טובות יותר בלימודים. אם כך, כל מה שנותר לנו הוא לאסוף את הילד מבית הספר או הגן ולהיכנס לתנוחת לוחם שני.