לפעמים כל הכישרון שבעולם לא מספיק אם אין מי שיפתח לך את הדלת. לסמואל רוס, המעצב מאחורי המותג A COLD WALL, יש את כל הכישרון בעולם, אבל אם וירג'יל אבלו לא היה מגלה אותו דרך שיטוט מקרי באינסטגרם, לא היינו שומעים על השם הזה מעולם. האיש שהגיע מאזור כפרי נידח באנגליה, בלי כסף או קשרים עם האנשים הנכונים, נחשב היום לאחד האמנים הצעירים המבטיחים ביותר בעולם האופנה, והוא רק התחיל את המסע שלו.

יש הרבה קווים מקבילים בין וירג'יל אבלו לסמואל רוס. שניהם מלומדים, כישרוניים וחרוצים, אבל גם בנים של מהגרים, שהגיעו מעיירות נידחות וכן, גם שחורים. אין פלא שוירג'יל התאהב מיד בכישרון של רוס. הרי הוא בעצמו התגלה בזכות קניה ווסט, ועם הזמן הגיע למעמד שבו הוא יכל לטפח אמן צעיר בעצמו. יאמר לזכות רוס שהוא הבין שמדובר בהזדמנות חייו, ומאז הוא לא עוצר לרגע.

סמואל רוס תמיד התעניין באמנות, אבל מעולם לא הביע התעניינות ספציפית בעולם האופנה. בגיל 11 הוא התחיל למכור סניקרס מזויפות של נייקי ואדידס בחצר הבית שלו, וזו למעשה הייתה היזמות העסקית הראשונה שלו. בתור ילד, הוא היה בוהה מתוך החלון שלו בשאר הבתים בשכונה, בוחן את הארכיטקטורה שלהם, את החומרים, הגימורים ואת המקום שהם תופסים במרחב. מבלי לדעת, כבר באותו שלב הוא התחיל לגבש את הרעיון מאחורי המותג שלו.

בתור נער, הוא היה נובר בערמות הבגדים האינסופיות של רשתות עודפים כדי לחפש לעצמו מציאות בזול. מבחינתו, תלבושת אופטימלית הייתה חליפת ספורט של נייקי או אדידס. אם הוא לא היה מוצא נייקי, אז יומברו, אם לא יובמרו אז דיאדורה. הוא לא באמת הבין את הערך של המותג, מבחינתו העיקר שהופיע לוגו. הפעם הראשונה שרוס נחשף לעולם האופנה הגבוהה הייתה אחרי שהוא צפה בפארל וויליאמס בטלוויזיה. פתאום הוא נחשף למותגים חדשים כמו Bape ו-Ice Cream. הבעיה הייתה שבמקום שבו הוא גר, אופנה היא בכלל לא משהו שחשבו או דיברו עליו.

בסיום התיכון הוא נרשם ללימודי עיצוב גרפי ועיצוב תעשייתי באוניברסיטת לסטר. הוא אהב את השפה הויזואלית המגובשת שיש למעצבים, הוא לא רצה לייצר מיצגים למוזיאונים, אלא לעצב עבור העולם האמיתי, עיצוב שעובד באופן גלובלי, שהכל בו מושלם. באוניברסיטה הוא פגש טיפוסים שונים לגמרי מהמקום שהוא הכיר. הוא גילה שמסתובבים בעולם חברה צעירים עם חיוך קבוע על הפנים, בעוד הוא היה רגיל לראות את החברים שלו נאלצים להילחם על כל דבר.

תקופת הלימודים באוניברסיטה השפיעה מאוד על רוס. המפגש עם סביבה שונה, והחשיפה לרעיונות חדשים, עוררו את הסקרנות האינטלקטואלית שתמיד הייתה טבועה בו. עד היום רוס מאמין מאוד בעולם האקדמי, וטוען שכל מעצב טוב חייב לרכוש השכלה כדי שיוכל להתכתב עם אסכולות שונות. אחרי הלימודים רוס מצא עבודה בסוכנות עיצוב קטנה. העבודה בסוכנות אמנם סיפקה לו הכנסה קבועה, אבל הוא לא קיבל עליה קרדיט, הוא היה מעצב צללים של חפצי נוי וכלי בישול.

אחרי שלוש שנים כמעצב מוצר, רוס החליט שהוא רוצה להתחיל לעצב בגדים. הוא התנסה קצת בעיצוב חולצות עם חבר ילדות, אבל החברה שהם הקימו רק הפסידה כסף. הוא ידע שלאנשים מהרקע שלו קשה מאוד להשתלב בעולם האופנה. הוא שלח קורות חיים בלי סוף - לבתי אופנה, חנויות ובלוגרים, אבל אף אחד לא החזיר לו תשובה. בשלב מסוים הוא נתקל בעמוד האינסטגרם של וירג'יל אבלו. הוא חשב שבשלב הזה כבר אין לו מה להפסיד ולכן התחיל לעקוב אחריו. זמן קצר אחרי, וירג'יל עקב בחזרה.

אחרי כמה לייקים לתמונות שרוס העלה, וירג'יל פנה אליו ושאל האם הוא רוצה לעזור לו עם כמה פרויקטים צדדיים. רוס לא האמין שהוא כרגע קורא הודעה פרטית מוירג'יל אבלו. כמובן שהוא מיד הסכים, הרי אם כבר להיות מעצב צללים, לפחות שזה תחת דמות שהוא מעריץ. עוד לפני המותג Off White, רוס עזר לו להקים את המותג Pyrex Vision ולקח חלק בגיבוש הרעיונות סביב הקולקטיב Been Trill. משם הוא עבר לעבוד על פרויקטים של DONDA, סוכנות הקריאייטיב של קניה ווסט. בין העבודות של רוס ניתן למצוא קולקציות אופנה, תפאורה, ועיצוב עטיפות אלבומים.

פעם אחת הוא הוזמן על ידי קניה ווסט לעבוד בשבוע האופנה בפריז. מאחר והוא לא היה מודע לעובדה שיש אפשרות להתנייד בעיר עם אובר כדי להגיע למתחם התצוגה, הוא צעד מהמלון שלו כמעט 7 קילומטר. אחרי המפגש הקרוב עם עולם האופנה, רוס הבין שזה הייעוד שלו. הוא עדיין שמר על העבודה שלו כמעצב מוצר, אבל ברגע שמשמרת הבוקר הסתיימה, הוא היה עובד עד השעות הקטנות של הלילה כמעצב אופנה. רוס כל כך היה שקוע בתשוקה החדשה שלו, שהוא היה יוצא באמצע אירועים משפחתיים ברגע שהתקבלה הזמנה חדשה, וממשיך לעבוד במועדונים עם לפטופ על הברכיים.

בשנת 2015 רוס הרגיש שהוא בשל לפתוח מותג משלו. בשלב הזה היה לו כבר ביטחון ואת הקשרים הנכונים, אבל חשוב מהכל, היה לו דחף לספר את הסיפור שלו. הוא קרא למותג A COLD WALL וראה בו ניסיון לתאר את מערכת היחסים בין המעמדות בבריטניה באמצעות אמנות. רוס מאמין שלארכיטקטורה יש השפעה על איך שאנשים מרגישים ועל ההחלטות שהם לוקחים. לכן בעיצובים שלו הוא בוחר לשחק עם תפיסות של מרחב, חוסר סימטריות ותאוריות קונספטואליות.

עם חזון אמנותי ברור, בחירה מדויקת של לוקיישנים והקפדה על האופן שבו יוצגו הפריטים, ההצלחה של COLD WALL A הייתה מיידית. הוא הצליח לייצר מותג שמבטא את הסגנון הייחדי שלו - אפוקליפטי, מלנכולי, טכני, שמצד אחד מפריע לקונבנציונלית, ומצד שני מצליח להיות פונקציונלי וטכנולוגי. מהר מאוד הוא התחיל לעבוד עם מותגי-על כמו סטון איילנד, סטוסי, אוקלי וקונברס. יום אחד הוא קיבל פנייה מנייקי בבקשה לשיתוף פעולה, ועד שהוא לא ראה את הקובץ של החברה נפתח במחשב, הוא לא האמין שזה יקרה.

בתוך זמן קצר רוס הצליח להפוך ממעצב צללים שאף אחד לא שמע עליו, לאחד הקולות המסקרנים והמעניינים ביותר בעולם האופנה. הוא זוכה סדרתי בפרסים יוקרתיים, משתף פעולה עם המותגים הכי גדולים, וממשיך לגדול ולהתפתח בתור מעצב. הבעלים של פרגמנט דיזיין, הירושי פוג'יווארה, נחשב לסנדק של עולם הסטריט-וור. הוא נמצא איתנו כבר למעלה משלושים שנה וקשה מאוד להפתיע אותו, כשבקשו ממנו לתת שם של מותג אחד שמסקרן אותו, הוא ענה A COLD WALL. וזה אומר המון.