החיבור בין עולם האופנה ועולם המחול הוא בעל היסטוריה עשירה ומכובדת. לאורך השנים, שאבו מעצבים רבים השראה לקולקציות מרקדנים ומכוריאוגרפיות, בעוד שלהקות ויוצרים מתחום המחול שיתפו פעולה עם מעצבים ומעצבות לצורך עיצוב תלבושות למופעים שהעלו.

בשבועות האופנה בעשורים האחרונים זכינו לצפות בשיתופי פעולה מרהיבים בין כוריאוגרפים מובילים לבין בתי האופנה הגדולים, שהעריכו את הקסם שבתנועה על המסלול. המעצב האגדי איב סן לורן עיצב קולקציה שלמה בהשראת הבלט הרוסי בשנת 1976. אלכסנדר מקווין איחד כוחות עם הכוריאוגרף מייקל קלארק בתצוגת אביב-קיץ 2004 שנערכה באולם נשפים פריזאי. בית האופנה מונקלר השתלט על תחנת גרנד סנטרל בניו יורק וערך שם תצוגה בסגנון פלאש-מוב המוני. ז'אן פול גוטייה עיצב את התלבושות למופע הבלט "שלגייה" של להקת ה מחול "בלט פרלז'וקאז'" ב-2012. המעצב ריק אוונס בחר להציג את קולקציית אביב-קיץ 2014 עם 40 רקדנים בתצוגה קצבית במיוחד. בתצוגת אביב-קיץ 2019 המרהיבה של דיור שולבה כוריאוגרפיה מהפנטת בניצוחה של שרון אייל.

החיבור שלנו ללהקת המחול הבינלאומית בת שבע נולד לפני כשנה, במטרה ליצור שיתוף פעולה אמנותי, מקורי, משמעותי וארוך טווח. כחברה, אנחנו בפקטורי 54 רואים חשיבות עליונה בעידוד יצירה ותמיכה באמנות מקומית. שיתוף הפעולה הוביל להולדת היצירה הקולנועית המרגשת "הורה – הסרט", שמושקת בימים אלה בבכורה עולמית.

היצירה המופלאה, המלאה ברגישות, אומץ, כישרון ויופי, היא פרי עבודתו של אוהד נהרין יחד עם הצלם והעורך רועי שאלתיאל. על נהרין, שנחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים, נכתב כבר בשנת 1995 בניו יורק טיימס כי מדובר ב"אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם". לפני ארבע שנים הוא סיים את תפקידו כמנהל האומנותי של להקת בת שבע, והיום הוא כוריאוגרף הבית של הלהקה. ב"הורה – הסרט" מעביר נהרין את היצירה הבימתית "הורה" דרך עדשת המצלמה, ומעבד אותה לכדי יצירה חדשה.

למה בעצם החלטת להביא את "הורה" לעולם הקולנוע?
"'הורה' זו יצירה שנייה אותה אני מביים כסרט. 'יאג – הסרט' היתה הראשונה. עברתי בצילומי ועריכת 'יאג' תהליך משמעותי, מלא בגילויים שהשפיעו על עבודתי וסיקרנו אותי. בלהקה עודדו אותי להמשיך את תהליך הבאת היצירות שלנו לקולנוע. ב'יאג – הסרט' היה תהליך יחסית קל, בו הסיפור המחולי של העבודה כמופע בימתי והסיפור של יאג כסרט היו מאוד דומים. ב'הורה' זה היה חייב להיות הפוך. חיפשתי ומצאתי יצירה שבה ככל שאתרחק מהסיפור הבימתי שלה - אתקרב לסיפור הקולנועי שלה. ואכן 'הורה' איפשרה לנו תהליך בו אני ממציא את עצמי ואת 'הורה' מחדש. תהליך שלקח אותי למחוזות שלא הייתי בהם ולא יכולתי לדמיין כקיימים".

עבור מי שפחות בקיא, "הורה" של בת שבע היא יצירה בימתית ל-11 רקדנים שעלתה לראשונה בשנת 2009. היא נוצרה בהשראת האלבום "Snowflakes Are Dancing" של חלוץ המוזיקה האלקטרונית איסאו טומיטה, שיצא בשנת 1974 ועשה מהפכה בתחום התכנות המוזיקלי. באופן דומה לטומיטה, שהעביר קלאסיקות מוכרות דרך הסינתיסייזר ויצר להן חיים חדשים, נהרין הציב את הקהל בין המוכר לזר, כשהעניק פרשנות כוריאוגרפית.

המעבדה הקולנועית של נהרין מוסיפה ליצירה הבימתית רובד כוריאוגרפי חדש – תנועת המצלמה בחלל. פעולות שנעשות בחדר העריכה, בהן האטה והאצה, מעברים וחיתוכים, מקבלות מקום מרכזי, ומאפשרות גילוי והתגלות של ביטויים יצירתיים חדשים.

המצלמה בסרט מאפשרת מבט אינטימי, עדין ומטריד אל תוך יקום מקביל. ביקום האפלולי הזה הרקדנים בוקעים מתוך חלל שחור למוזיקה האלמותית של איסאו טומיטה, ואיבריהם משרטטים קליגרפיה אנושית-תנועתית כמעין קוד שנכתב ונמחק תדיר.

כמה היית מעורב בתהליך העריכה ובאיזה קריטריונים אתה מתחשב כשאתה עורך יצירת מחול בווידיאו?
"עבודתי כבמאי מתחלקת לשניים: בימוי הצילומים ועריכתם. בחדר העריכה הסרט 'מתגלה'. יש הרבה משותף בין עבודתי ככוריאוגרף ועבודת העריכה, מבחינת דיוק, תזמון, איך לתת לצורה תוכן, שימוש בצבע, מרקם, להוציא את הרקדנים במיטבם ועוד. תנועת המצלמה היא סוג של ריקוד, המסך מאפשר לי כניסה ישירה לעולם אחר, בלי התיווך של הבמה. בחדר העריכה מתקיימות ההחלטות שמנסות לקיים את הכתוב למעלה, ואני חייב ואוהב להיות דומיננטי בלקיחת ההחלטות האלו".

איך אתה מתחיל ליצור כוריאוגרפיה חדשה? מה מניע אותך?
"אני נותן לעצמי להפוך למדיום שעוברים דרכו אינספור רעיונות. חלקם נשארים ומתחילים לעצב עולם דמיוני עם חוקים משלו בו תתחולל היצירה החדשה, ואז אני בא אל הרקדנים ואנחנו מגלים את העבודה ביחד".

מה אתה מרגיש כשאתה רוקד?
"הריקוד מאפשר לי להיות ברגע. לחוש זרימה, חיות, קלילות, מחבר אותי ליכולות, לכוחו של הדמיון, לתשוקה, לשמחה, לקשר בין מאמץ ותענוג, לפריצת הגבולות המוכרים שלי, לחולשה, לעידון, לחיה שאני וה'משורר' שאני".

כמה אתה מכניס מחייך האישיים לתוך יצירה?
"אינני מפריד בין חיי האישיים ליצירה, חיי האישיים והיצירה שזורים זה בזה".

כמה משקל אתה נותן לתלבושות בהופעה?
"התלבושות, או יותר נכון הבגדים של העבודה, חשובים לי. אני מאוד מעורב אך זהו צד שאני חלש בו. זה מחייב תהליך ארוך שמתחיל מוקדם עם מי שיעצב את הבגדים. בגד 'נכון' תורם לאווירה, לאנושיות, לסיפור המחולי, ליופי, לקומפוזיציה, לכוח, להומור העצמי, לקלילות והדרמה של היצירה, וגם כדאי שיהיה נוח לרקדנים".

את הפרויקט ליווינו בסדרת צילומים מיוחדת עם אוהד נהרין, אותה הוביל הקריאייטיב דירקטור שלנו, סיימון אלמלם. אוהד הצטלם כשהוא לבוש פריטים קלאסיים ועל זמניים בעיצוב מותגי-העל BOTTEGA VENETA, BALENCIAGA, SAINT LAURENT ועוד.

הסרט זמין לצפייה אונליין במהלך הימים 11-14 במרץ.
מחיר כרטיס: 50 ₪ לרכישה לחצו כאן
או בטלפון 03-5171471 שלוחה 115