מוקי בן ה-47 התמסר לעדשת המצלמה של הצלם דניאל ז'קונט, בסדרת צילומים מיוחדת עבור פקטורי 54. בראיון הוא סיפר לנו על החוויה: "בעבודה שלי אני מצטלם הרבה וזה לא חדש לי, אבל כשעובדים עם אנשי אופנה וצילום זה תמיד כיף, מיוחד, מעניין, ותמיד מחפשים להביא אספקט אחר של האמנות והיצירה. אתה מנסה לספר סיפור לא במילים, אלא בתמונה, מבט, חשיבה וכדומה. זה אתגר וזה מרתק".

המוזיקאי הציג פריטים מתוך הקולקציות החדשות של סן לורן, ז'יבנשי, פנדי, בלנסיאגה, ולנטינו, בוטגה ונטה, אירו, דיסקוורד ומותגי-על נוספים. השאיפה הייתה להציג סגנון קז'ואלי מתוחכם, עם גזרות מחויטות ועיצוב נקי. הסטיילינג כלל נגיעות תיאטרליות עם בחירות לבוש נועזות, כמו לדוגמא החליפה הוורודה בעיצוב ולנטינו, או הג'ינס בגזרת אוברסייז של בלנסיאגה ששולב עם מעיל של בוטגה ונטה.

"זה הרגיש כאילו אנחנו משחקים, כמו משחק בתאטרון", סיפר מוקי. "אתה ממציא דמות שלא קיימת והיא אצלך בראש, ואתה מייצא אותה למציאות. לבשתי בגדים שלא לבשתי מימיי, אבל בצילומים אני פתאום משחק דמות שאני נורא נהנה לשחק אותה, כי מצד אחד היא אני ומהצד השני לא, וזה היה כיף. אתה מגלה בעצמך עוד פנים".

איך היית מגדיר את סגנון הלבוש שלך?

"אני מאוד מאוד אוהב סגנון מחויט וחליפות. פה בארץ זה מרגיש לי רוב הזמן תלוש, הולכים פה עם כפכפים וגופייה כי זה המקום, וזה בסדר, אבל תמיד כשאני בחו״ל אני מנצל את ההזדמנות ללבוש איזו חליפה, מגף יפה ומעיל מחויט".

יש איזו דמות שהשפיעה על הסטייל שלך?

"אני לא חושב שיש דמות שהשפיעה עליי אישית. גם מעולם לא הייתי קורבן אופנה, ולא חיפשתי מה קורה כרגע, אלא פשוט לבשתי מה שאני אוהב. התפישה הבסיסית שלי היא שבגד צריך לשבת עליך ולהיות כזה שלא מכריח אותך לזוז אחרת או להרגיש אחרת ממי שאתה. זה צריך להיות משהו שאתה יכול לחיות איתו, ושהוא לא ישעבד אותך, אלא יזרום איתך".

האם אתה משתמש באופנה ככלי לביטוי עצמי?

"במובן מסוים כן, והאמירה שלי היא 'תהיה אתה'. כשאני אומר את זה אני מתכוון ל'תרגיש נוח, אתה נראה טוב כשהבגד יושב נכון ומרגיש עלייך טבעי'. מבחינתי, בסוף זה רק בגד וצריך ליהנות מזה. אפשר להגיד במרכאות שאתה או 'עבד' של הדבר הזה או שיש לך את הסגנון שלך ואז הכל מתאים את עצמו אליך. יש אמירה מפורסמת שמישהי אמרה: 'יש הבדל בין להיות עם סטייל לבין להיות אופנתי'. סטייל/סגנון זה משהו שאתה מפתח ובונה בעצמך, ואופנה זה משהו שמישהו אמר לך ללבוש עכשיו כי זה מגניב. אני לא בן אדם שהוא עבד של אופנה, וכן - יש לי את הסטייל שלי".

ספר לנו איך היה האיחוד של שב"ק ס'.

"צריך להבין ששב"ק זו חבורה של אנשים שהם ביחד מכיתה ג׳. זו הלהקה של החבר׳ה, ושב"ק זה חלק מהחבר׳ה למרות שלא כל החבורה בלהקה. שב"ק ביחד מגיל מאוד צעיר, התחלנו בעצם כשהיינו ילדים, וכשהלהקה התפרקה היינו בני 25. יצא לנו לעשות כמה איחודים, והאחרון היה המקיף ביותר כיוון שכל חברי הלהקה לדורותיהם – נמרוד רשף וההרכב המקורי שחלקו גר בחו״ל - הגיע במיוחד. הרגשנו שלנו זה דגדג ושיש קהל שבאמת רוצה את זה. אמרנו 'אוקיי, זה הצ׳אנס לעשות את זה ולהתארגן כולנו ביחד מספיק זמן מראש. זה היה אחד הרגעים הכי יפים שלנו ביחד. הלייב-פארק בראשון לציון היה מפוצץ, וזה משוגע. לראות את הקהל המורכב חצי מאנשים בגילנו וחצי מהדור החדש של הצעירים שגדל על זה ורצה לראות מה זה בלייב. זה היה נורא מרגש ומספק, כיף גדול".

על מה אתה עובד בימים אלו בקריירת הסולו?

"בעוד שלושה שבועות ייצא אלבום הסולו החדש שלי, אלבום מספר 8 שלי וסה״כ 14 עם שב"ק. זה אלבום שנוצר בארבע השנים האחרונות, רובו בתקופת הקורונה אבל גם קצת לפני וגם קצת אחרי. כל אלבום שאני מוציא הוא בעצם ניסיון לסכם פרק בחיים, וגם האלבום הזה ככה. אני לא חושב שאני יכול לתת לו כותרת אחת, אלא להגיד שזה מסע מנטלי ומוזיקלי שלי עם עצמי, עם מוזיקאים אחרים, וניסיון להבין את עצמי ואת העולם שבו אני חי בתקופה הזו. זו הפעם הראשונה שבה התערבבתי בכתיבה עם עוד יוצרים מוכשרים כמו צבי כליפי, ג׳ימבו ג׳יי או גיל ויין ואבי אוחיון. הם יוצרים נהדרים, פשוט ישבנו בחדר ביחד ועבדנו ויצאו דברים שאני נורא שמח וגאה בהם".