כשאת פמיניסטית מחוץ לארון, יש לך חזון מאוד ברור על איך הילדים שלך צריכים להתחנך ולאורם של אלו ערכים. עוד מרגע הסקירה הראשונה בה התבשרתי שיש לי בן, ואחריו הגיע עוד אחד - הבנתי שעל מנת שילדיי יבינו מה זה שוויון מלא בין המינים, ויידעו שהם חופשיים לעסוק ולעשות כל העולה על רוחם מבלי לקחת בחשבון דעות קדומות, עליי לעבוד קשה. הפמיניזם, כמו כל תחום אחר, מלא במשפטי מוטיבציה (לעתים חלולים) שבינם לבין פעולה אופרטיבית עובר קו שמנמן במיוחד וצריך יותר מחולצה ורודה על מנת שבנך לא יהפוך להיות כל הגברים הדוּשים בהם נתקלת לאורך ימי חייך, החל מגיל חמש ועד לזמן הנוכחי. אז הנה כמה כללי אצבע שניסחתי לעצמי ולכם, כאלו שיישמתי לאורך שש שנות הורות לשני בנים, מהקל אל הכבד:

משקל נוצה: ספרים וצעצועים

אי אפשר לדבר על חינוך פמיניסטי בגיל הרך מבלי לדבר על צבעי צעצועים ועל סוג הצעצועים שאנו מנגישים לילדינו. מסתבר שאם הילד בגילאי 2-6, סקאלת הצבעים האפשרית עבורו מצטמצמת באופן פתאומי לוורוד או כחול, הרי כל אחד יודע שאלו שני הצבעים היחידים בעולם. אותו הדבר נוגע גם לסוגי הצעצועים – זה או בובות וכלי מטבח או כלי תחבורה. אין מרחב של אמצע. התפקיד שלנו בתור הורים המנסים לבטל את ההבדלים הדיכוטומיים הללו, הוא להנגיש ולהציע לילדים את כל סוגי הצעצועים ובשלל הצבעים. לתת להם להיכנס לחנות ולאפשר להם לשוטט לאיזה מדף שירצו, לבקש שיקנו מתנות שיגרו את החושים ואת המחשבה ללא קשר למין הילד. ואם בצעצועים עסקינן – מחקרים מראים שילדים לומדים תפקידים מגדריים בבית ודרך ספרים. אז בפעם הבאה שאתן בחנות ספרים, עלעלו בספר ותציצו לראות שאין שם איזו אמא במטבח ואבא בעבודה. ואם תראו ילד עם פוני קצרצר שועט על מדרכות תל אביב בקורקינט ורוד – תחזירו אותו אליי בבקשה.

משקל בינוני: חבר מביא חברה

חברויות בין אותו המין בדרך כלל מתקבעות סביבות גיל 6, מה שמחזק את הסטריאוטיפים שהילדים לומדים בנוגע למגדר. דרך אחת להימנע מכך היא להרחיב את קבוצת חבריהם כך שתכלול גם בנות. משחק עם ילדים מהמין השני פותח אותם לעולמות תוכן אחרים, זה מספק יכולות תקשורת ופתירת בעיות טובות יותר, וזה גם מונע מהם לגבש דעות מסוימות על עצמם ועל בנות המין השני. ילדיי מוזמנים לביתם של יובי, גפן, נור, ירדן והלל. נראה אתכם מנחשים מי זה בן ומי זו בת. סתם. כולן בנות.

משקל מעורב: ארגז כלים רגשי

משימה קצת יותר מורכבת בחינוך הפמיניסטי היא להקנות לילדיכם ארגז כלים רגשיים – כזה הטומן בחובו מגוון תכונות ורגשות, גם כאלו שהם לרוב מנת חלקן של הבנות. ראשית כל ולפני הכל, למדו אותם לדבר על הרגשות. זה יפתח אצלם עולם רגשי עשיר, ומעבר לזה - הם גם ילמדו לחלוק איתכן את הקשיים שלהם ומה עובר להם בראש. להיות פתוחים ושקופים לעצמנו זו תכונה שלא תסולא מפז. כמו כן, למדו אותם לבקש עזרה, גם כי אין בזה שום בושה וגם כי זה מלמד אותם הדדיות ושיתוף פעולה. אל תשכחו - It's Better Together. ואולי התכונה החשובה ביותר: למדו אותם להיות אמפתיים כלפי האחר. ברגע שאנו רואים את האחר ומבינים את הסיבה לפעולותיו, נקודת המבט שלנו כלפיו משתנה ומתרככת.

משקל כבד: מודל לחיקוי

אפשר לדבר עד שהפה שלנו יתייבש, אבל אם אנחנו רוצים שבנינו יבינו פמיניזם מהו, צריך להראות להם, כי בלי מודלים לחיקוי הלמידה תהיה פחות אפקטיבית. בתור התחלה, התפקידים והמטלות בבית צריכים להיות שוויוניים ומבוצעים על ידי כולם. אין יותר אמא מנקה ואבא מתקן, כולם לוקחים חלק פעיל בטיפוח הבית. אצלנו למשל ארגז הכלים בבית נמצא בחסותי ותחת השגחתי, וילדיי יודעים לפנות אליי כשצריך לתקן משהו. כמו כן, סמנו להם שעבודתם של שני ההורים חשובה באותה המידה. זה יכול להתבטא בכמות הימים שכל אחד מההורים מכניס ומוציא מהגן, אך גם בימי המחלה של הילדים שבדרך כלל משויכים לאם באופן אוטומטי. זה מחייב התארגנות לוגיסטית לא פשוטה, אבל זה עושה את העבודה יותר מכל צעצוע ורוד שתקנו לבנים שלכן.