למעלה משלושים שנה שניגו חי ונושם את עולם הסטריט-וור. בתקופה הזו הוא הספיק להשיק מותגים אייקונים כמו BAPE, BILLIONAIRE BOYS CLUB, ICECREAM ו- HUMAN MADE. בנוסף, הוא מפיק מוזיקלי ביום, די.ג'יי בלילה, יועץ לתאגידי ענק ואפילו בעל רשת מסעדות קארי. ניגו כל כך הרבה שנים בעסק, שהוא הפך להשראה עבור דור שלם של מעצבים, וכל מי שקצת מתעניין באופנה - יודע שניגו היה שם קודם.

קנזו טקאדה היה מעצב יפני פורץ דרך, שעירב השפעה יפנית מסורתית עם שיק היי-אנד מאירופה. בגיל 25 הוא עבר לצרפת כדי לפתוח בית אופנה הנושא את שמו. כבר בתחילת הדרך, הוא הציג גזרות חדשניות והדפסים הרמוניים כמו ג'ונגל ופרחים, שהפכו לסמל המסחרי שלו. הוא היה מהחלוצים שהביאו לשבוע האופנה בפריז את גישת ה-Ready to Wear, ובין הקולות הראשונים שטענו שאופנה צריכה להיות קודם כל כיפית ולא צריך לקחת אותה כל כך ברצינות.

טקאדה התפרסם בתקופה שבה המגמות ששלטו בעולם האופנה היו שחור, אפל ומרוחק. העיצובים של קנזו לעומת זאת, היו ההיפך הגמור - צבעים משמחים, פרינטים אקזוטיים והשפעות רב-תרבותיות. התצוגות הראשונות של קנזו היו ממש הפנינג ששילב מוזיקה כחלק מהמופע, וזה עזר לו לבלוט בין כל בתי האופנה שפעלו בפריז באותו הזמן.

בתקופה שבה טקאדה התפרסם, ניגו היה עוד נער בתיכון. בניגוד למגמות הקודרות של אותם שנים, ניגו תמיד נמשך דווקא לעיצובים הצבעוניים והשמחים של קנזו. בתור נער לא היה לו כסף לקנות את הפריטים של המותג, אבל הוא תמיד הקפיד להישאר מעודכן דרך מגזיני אופנה ומעקב אחר הפריטים שהגיעו לחנויות. טקאדה הוכיח לניגו שאפשר להגיע מהשוליים ולהשפיע על המרכז, וזה נתן לו השראה עצומה בתחילת הדרך כמעצב.

החיבור בין ניגו לקנזו אולי היה נראה מוזר בהתחלה, אך למעשה אין יותר טבעי ממנו. אמנם בית האופנה והמעצב היפני בחרו בכיוונים שונים לאורך השנים, אבל עקרונות העיצוב שלהם נשארו דומים. שניהם מאמינים שלא צריך לקחת אופנה כל כך ברצינות, ושהיא חייבת להיות קודם כל מרגשת, כיפית ומיועדת לכולם. בנוסף, אצל שניהם התהליך הקריאטיבי זהה - לקחת השפעות מתרבויות שונות, וליצור מהם עיצוב עם זהות ייחודית משל עצמו. זה מה שהופך את החיבור בין ניגו לקנזו לכל כך טבעי ונכון.

ניגו נולד ב-1970, השנה שבה טקאדה פתח את החנות הראשונה של קנזו בפריז. שניהם למדו באותו בית הספר לעיצוב בטוקיו - וניגו התחיל את קריירת העיצוב שלו בדיוק כשהמותג קנזו הצטרף לתאגיד LVMH. נקודות ההשקה המשותפות שלהם עזרו לניגו להבין המהות של טקאדה, את המקום שממנו הוא מתחיל לעצב. הוא מעריץ את התשוקה שלו לידע ולמורשת, וזה בדיוק מה שהוא רוצה להחזיר, את ההתרגשות המקורית והכיף של קנזו בתחילת הדרך.

הסקרנות הבלתי נגמרת של ניגו לידע, הפכה אותו לאנציקלופדיה בכל מה שקשור למותג קנזו. למעשה, לניגו היום יש יותר ידע על קנזו מהאנשים שעובדים בקנזו. עם השנים הוא הפך לאספן כפייתי של יצירות אמנות, מיצגים, רהיטים, בגדים, סניקרס וכמעט כל דבר שאפשר לחשוב עליו. בין האוספים שלו ניתן למצוא גם פריטים היסטוריים וייחודיים של קנזו, והוא השתמש בהם כדי לקבל השראה עבור הקולקציה החדשה.

ניגו חושב שהאופנה היום היא משעממת, מאחר והיא נשענת על הייפ שנועד להסית את תשומת הלב מהעיצוב עצמו. חלק מהמטרה שלו בקנזו היא להחזיר את ההתרגשות שמגיעה מעיצוב בלבד. רק בשנים האחרונות סטריט-וור זוכה להתעניינות מבתי האופנה הגדולים, אבל ניגו הוא כבר שועל ותיק בעסק הזה, הוא יודע להריח זיוף מקילומטרים, ולזהות מיד אם פריט הוא חדשני ומעניין, או עוד ניסיון לחקות משהו אחר.

לפני שלושים שנה אופנת רחוב הייתה תת-תרבות שמעט מאוד אנשים הקדישו לה תשומת לב מיוחדת. היום מדובר בתנועה שהפכה לברירת המחדל, לנורמה החדשה של עיצוב ועולם האופנה. אנחנו רואים יותר בתי אופנה מסורתיים ממנים מעצבים שמזוהים עם תרבות הרחוב. המינוי של ניגו לקריאייטיב דיירקטור של קנזו, לא רק ממשיך את המגמה הזו, אלא מחזק אותה עוד יותר.