בית האופנה BOSS השיק קולקציית ביגוד ולייפסטייל יחד עם מותג הכלבים הבינלאומי KANINE. הקולקציה המיוחדת לכלבים נוצרה מחומרי גלם איכותיים ומפנקי, ועוצבה בקו זהה לקולקציית החורף החדשה לנשים ולגברים. הקולקציה נמכרת בלעדית באתר פקטורי 54 וחלק מההכנסות ייתרמו לעמותת "אילת אנימלס" – המצילה בעלי חיים שעברו התעללות או נזנחו, עוזרת לשיקומם ומוצאת להם בית.

לכבוד ההשקה הרמנו סדרת צילומים מטריפה, אותה הובילו מגוון דמויות מפתח ומשפיענים, שהצטלמו בלוקים תואמים עם הכלבים שלהם. על הסט התייצבו הטיקטוקר אביתר עוזרי והכלבה המפורסמת שלו ניקי, הג'ודוקא שגיא מוקי ושני הכלבים שלו לואי וסודא, דור רפאלי והרצל, העיתונאי ערן סוויסה ויב"ז, שרה קורי עם שו וקאלו, אביה מלכה ושוש, דלית רצ'סטר וג'ינג'י, אור לוזון וליאו, סתיו סטרשקו ומילקי ועוד.

ישבנו על הסט עם חלק מהמצולמים, והם שיתפו אותנו בסיפורי האימוץ המרגשים ודיברו על הקשר שלהם עם החברים הפרוותיים. ערן סוויסה סיפר כיצד התגבר על הפחד מכלבים: "הסיפור שלי עם כלבים מתחיל כשהייתי ילד קטן. הייתה לי מטפלת עם כלב מאוד גדול, וכל פעם שלא עשיתי מה שהיא אמרה לי - היא הייתה שמה אותו עליי ומאיימת שהוא יאכל או ינשוך אותי. זו הייתה התעללות לכל דבר, שהותירה בי טראומה ופחד רציני מכלבים. לא נכנסתי לבתים שיש בהם כלבים ולא הייתי יוצא עם גברים שיש להם כלבים. זה ניהל אותי ושלט בי, ובעיקר תסכל אותי. לא הבנתי איך לכולם יש את האהבה הגדולה הזאת לכלבים ואני לא חלק מזה".

ואז הגיעה התפנית: "כשעברתי לדירה הרצינית הראשונה שלי בתל-אביב, אמרתי לעצמי שנגמרו התירוצים – יש מקום בבית, וזהו - אני לוקח כלב. קראתי לו יב"ז כשם זמני, כחצי בדיחה שנשארה לנצח. כשהבאתי אותו כמעט ולא ישנו כי פחדנו אחד מהשני, נגעתי בו רק עם שקיות, נגעלתי. אחרי כשבועיים התחלתי ליהנות ממנו, להתרגל לזה שאתה מגיע הביתה ומישהו מחכה לך וקופץ עליך. יב"ז הוא הרבה מעבר לכלב. יש לנו קשר שהולך ונבנה - מהפחד שלי ממנו ועד היום, אנחנו כל הזמן אנחנו הולכים ומתקרבים. זאת מערכת יחסים שהולכת ומתפתחת, ורק לדברים טובים. הוא הציל אותי מהחיים, מעצמי, מהעולם".

אביה מלכה שיתפה אותנו בסיפור האימוץ של שוש: "את שוש אימצנו כשאני ובן הזוג שלי ראינו פוסט בפייסבוק שיש גורים שננטשו עם האמא, ובלי לחשוב פעמיים נסענו בתשע בערב והגענו למקום חשוך, בלי אור ובלי חשמל. כשנכנסנו, אח שלה רץ אלינו בעוד שהיא התחבאה ולא הסכימה לצאת. אני רציתי לקחת את אח שלה כי הוא ישר בא אלינו, ובן הזוג שלי לא הסכים. הוא רצה גורה, והוא אהב את זה שיש לה אטיטיוד, שהיא לא ישר רצה וקופצת. כדי לקחת אותה הייתי ממש צריכה לשלוף אותה מהמחבוא שלה. העניין הכי קשה זה שהאמא עדיין הייתה שם והיא כל הזמן הסתכלה אחורה לחפש את אמא שלה וזה היה סיוט. מה שעצוב זה שהיא חצי האסקית, אז מתוך שבעה גורים לקחו את כל היפים – עם העיניים הכחולות והפרווה הבהירה – ונשארו שניים שחורים שאף אחד לא רצה. אנשים פחות מאמצים כלבים שחורים, הרבה יותר מפחדים מהם, וזה מבאס כי שוש היא כזאת תינוק מטופש וחמוד".

בהמשך סיפרה על תקופת ההסתגלות המאתגרת: "היא הגיעה אלינו בקורונה אז היא התרגלה להיות איתנו כל יום, כל היום, ולקח לנו הרבה זמן להרגיל אותה להיות לבד. בהתחלה היא הרסה המון דברים והתבאסנו – היא אכלה אוזניות, משקפיים, ועוד דברים ממש יקרים. פעם היא אכלה לנו תוצאות של בדיקות ממש חשובות. אבל בסוף, כשיש לך כלב, אתה מקבל הרבה מעבר, זה ממש מרחיב את הלב, סליחה על הקלישאה. אני לא יכולה לכעוס עליה, היא החיים שלי והאור שלי. כשעברנו תקופה לא טובה היא הייתה הדבר הכי טוב שהיה לנו".

כוכב הרשת אביתר עוזרי סיפר על הקשר שלו עם הכלבה הכי ויראלית בטיקטוק: "ניקי היא החברה הכי טובה שלי. היא תמיד יודעת מתי אני עצוב והיא תמיד שם כדי לאהוב אותי. זה לא קל לפעמים להיות יוצר תוכן עם הרבה עוקבים, יש הרבה תגובות רעות, הרבה תגובות של "אתה מתעלל בה", אבל כשאני מסתכל עליה אני מאוהב, היא הילדה שלי – אני האחרון שאתעלל בבעל חיים. כשאני מחבק אותה ומנשק אותה אני מבין שהכל טוב. היא הנפש התאומה שלי".

"אהבה כנראה יכולה לחולל ניסים מעבר לטיפול וטרינרי"

דניאלה אורטנר, שהקימה את עמותת "אילת אנימלס" ב-2015 וכעת משמשת כיו"ר, משתפת בקשיים: "הדבר הכי קשה בלנהל עמותה זה חוסר תמיכה כלכלית מהמדינה והצורך לבקש כל הזמן תרומות כדי להמשיך. גם אין לנו כלביה או חתוליה לעמותה, מה שמקשה מאוד לקבל ולתת חסות לבעלי חיים. אנשים רוצים לבוא להתנדב ולאמץ ואין לנו מקום או מרפאה. המודעות בארץ לטיפול ואחזקה של בעלי חיים היא 20 שנה אחורה מאירופה וארה"ב".

יש לך סיפור אחד בולט או זכור במיוחד מהפעילות בעמותה?

"יש אינספור מקרים שאמרו לי שאין סיכוי להציל את הכלב ובכל זאת התעקשתי והצלחתי. למשל הכלב רימון, דוגמא מהשנה האחרונה. זהו כלב שנמצא במצב גסיסה בנחל ציפורי. אחרי שלכדנו אותו, אמרו לכל אורך הדרך שאין סיכוי שהוא ישרוד. הוא עבר חודשים של שיקום וטיפולים. כשהיה מאושפז, לחשתי לו באוזן שאני לא מוותרת עליו ושמחכה לו בית אוהב. נישקתי אותו למרות שכולם נגעלו ממנו כי הוא היה נראה כמו מפלצת בלי שערות, עם מלא פצעים, וגם מסריח כמו גווייה. היום הוא כלב חדש, עם פרווה יפה, והוא אומץ על ידי בית אוהב עם משפחה שמפנקת אותו. הווטרינרים כבר לא מתווכחים איתי, כי יודעים שאהבה כנראה יכולה לחולל ניסים מעבר לטיפול וטרינרי".

שאלה עבור אלו שמעוניינים לאמץ: מה הדבר שהכי חשוב לדעת לפני שניגשים?

"חשוב לסמוך על תהליך ההתאמה שהעמותה עושה. אנחנו בוחנים את האופי של הכלב ומתאימים אותו לצרכים ולאורח החיים של המאמצים, כדי שזה יהיה אימוץ מוצלח מכל הבחינות".

"חשוב גם להבין שסל האימוץ הוא לא עבור הכלב אלא עבור טיפולים, חיסונים, עיקור וסירוס שהכלב מקבל", מוסיפה מייסדת העמותה. "מעבר לזה, אנחנו דואגים להסעות, אוכל איכותי, ציוד, טיפולים, ניתוחים ותרופות שהכלב צריך עד לאימוץ. זה המון הוצאות, ולכן חשוב לתרום גם מעבר לסל האימוץ כדי לעזור לנו להמשיך להציל".

לחצו כאן לתרומה עבור עמותת "אילת אנימלס"