על הציר שבין ניו-יורק ללוס אנג'לס, בגבול שבין פאסט פאשן לפרימיום סטריט-וור, נולד המותג מרקט (לשעבר צ'יינטאון מרקט). אנרגטי, צבעוני, צעיר, חד, חרוץ ומסתגל במהירות למגמות המתחלפות בעולם האופנה. מרקט הוא שיקוף מדויק של המעצב שהקים אותו - מייק צ'רמן. אם כל חברת אופנה נורמלית עושה תכנון מסודר של קולקציות לארבע עונות קדימה, אצל צ'רמן הרעיון שעלה בקפה של עשר, כבר מוכן עד לצהריים, ונשלח ללקוח למחרת בבוקר. זה הכוח שהפך את מרקט תוך זמן קצר לשם החם בעולם הסטריט-וור, ומפה הוא רק יגדל.

מייק צ'רמן מעולם לא התעניין באופנה. החלום שלו היה בכלל להיות שחקן כדורסל. כל מה שהוא רצה בתור ילד יהודי שגדל בניו-יורק, הוא להשיג נעלי ג'ורדן חדשות ולהתלבש בגופיות ושורטס כמו שחקני הכדורסל שהוא העריץ. דווקא ההורים של צ'רמן הגיעו מעולם האופנה, אבא שלו היה קניין בחברת ג'ינסים גדולה, אמא שלו הייתה מעצבת אופנה עד שהוא והאחים שלו נולדו. בתיכון הוא נאלץ לעבור עם המשפחה שלו לסן-דייגו, שם הוא גילה תרבות שונה לגמרי - הסקייטרים של ניו-יורק התחלפו בגולשים, הג'ינסים הצמודים הפכו לבגדי-ים. כל הסטייל והווייב סביבו השתנו לגמרי, וזה גרם לו להבין שכדי להכיר את העולם טוב יותר, הוא חייב לטייל בו.

הוא השתמש בכסף שקיבל בבר-מצווה כדי לקנות לפטופ חדש. הוא הוריד אילוסטרייטור, התחיל לעשן וויד ועיצב חולצות בבית. למחרת הוא היה נוסע לתיכון עם תא מטען מלא בטי-שירטים עם עיצובים מקוריים ומוכר לחברים מהשכבה. זה השלב שבו הוא הבין ששחקן כדורסל כנראה כבר לא יצא ממנו, אבל עיצוב בגדים זה משהו שהוא ממש יכול להתפרס ממנו. ההורים שלו הזהירו אותו שלא יעיז להתקרב לעולם האופנה, הם ידעו מקרוב כמה קשה והפכפך הוא יכול להיות. צ'רמן הינהן ואז נרשם ללימודי עיצוב בבית הספר פרסונס במנהטן.

בזמנו הפנוי, מחוץ לדוכן הטאקו והמיצים הסחוטים בו הוא עבד, הוא התחיל התמחות במקום שנקרא גוד-ווד. זה לא היה קשור בשום צורה לתחום שבו רצה לעסוק, אבל שם הוא למד לראשונה כיצד לחרוט ולייצר תכשיטים באמצעות מחרטת לייזר. חלק מהמשימות שלו היו לבצע חלוקה של הסחורה, ופה הוא גם התחיל ליצור קשרים עם חנויות ועם אנשים מעולם האופנה.

בשלב מסוים הוא הבין שהלימודים בפרסונס לא מתאימים לו. הוא פרש והחליט שהצעד הבא הוא התמחות בסטודיו של ג'ף סטייפל. הוא ידע שסטייפל כנראה מקבל מאות בקשות להתמחות מסטודנטים צעירים מכל רחבי המדינה, אז כדי למשוך תשומת לב הוא הכין שלטי ענק עם הכיתוב "היי, קוראים לי מייקל, האם אני יכול לעבוד עבורך?". את השלטים הוא תלה לאורך כל הדרך מהבית של סטייפל לסטודיו. בזמן שהוא תלה את אחד הפוסטרים, ניגש אליו אדם ושאל אותו "אתה תולה שלטים?", הוא השיב שכן ואז אותו אדם הזדהה כשוטר ושם עליו אזיקים. הוא בילה את המשך הלילה בתא המעצר.

בסופו של דבר, לסיפור יש סוף טוב: ג'ף סטייפל התקשר אליו והזמין אותו לראיון. בשיחה הראשונה הוא הבהיר לו שבשלב הראשון הוא בכלל לא הולך לעצב שום דבר, אלא רק להגיש קפה ולצלם מסמכים. צ'רמן השיב שזה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות. שנה וחצי לאחר מכן הם ישבו שוב ביחד, הפעם לשיחה בגובה העיניים לגבי שיתוף פעולה בין המותגים של שניהם.

עוד לפני שהקים את החברה הראשונה שלו, צ'רמן הספיק לעבוד במחלקת הקאסטום של נייקי. הייתה לעבודה הזו אימפקט עצום על ההתפתחות שלו בתור אמן יוצר. נייקי אפשרה לו לעבוד לראשונה באופן מסחרי עם מכונות הדפסה, מכונות ריקמה ומדפסות לייזר. את חלק מהציוד הוא גם רכש בעצמו בהנחה גדולה כאשר נייקי סגרה את המקום.

באותה תקופה הוא היה נוסע לעבודה באופניים ברחובות הצפופים של מנהטן, וכמעט נדרס כמה פעמים ביום. הוא רצה שנהגים של מכוניות יזהו אותו ממרחקים ולכן חיפש כל הזמן אביזרים זוהרים כמו וסטים ומגינים. מסע החיפושים העניק לו את הרעיון לחברה הראשונה. הוא הקים מותג שהמוטו שלו היה אופנה פונקציונלית, פריטים שנראים טוב וגם עוזרים לך להישאר בחיים. השם שלו היה I See New York ובקיצור ICNY.

המותג צבר מהר מאוד הייפ, ואחרי כמה שיתופי פעולה מוצלחים, צ'רמן רצה להרחיב אותו והכניס משקיע חיצוני. זו הייתה טעות ענקית מאחר ושלוש שנים אחרי, השותף סילק אותו מהניהול והוא מצא את עצמו לא רק בלי חברה, אלא גם עם חוב שהוא צריך לשלם. בלית ברירה הוא חזר למכרים שלו בקליפורניה, כל מיני אנשים שתמיד רצו לעבוד איתו אבל הוא דחה אותם בנימוס בגלל עומס. דווקא בלוס אנג'לס, בניגוד גמור לציפייה שלו, הוא מצא חופש יצירתי ואנרגיה טובה. הוא הרגיש שבקליפורניה קורים דברים טובים בכל מה שקשור לעולם העיצוב, וזה המקום הנכון לייצר בו את הדבר הבא.

הוא פגש חבר שביקש חולצה שכתוב עליהFuck Fuck You You Fucking וזה ישר העלה לו רעיון נוסף לעשות חולצה עם הכיתוב Thank You Have A Nice Day. אלו היו סלוגנים קלאסיים במקום שהוא גדל בו - קנאל סטריט. תוך 5 דקות הם חשבו על השם של החברה החדשה שלהם - צ'יינטאון מרקט. אחרי שבוע השותף פרש, וצ'יינטאון מרקט הפך למותג של איש אחד.

מהרגע הראשון הרעיון סביב מרקט היה לגעת בכמה שיותר אנשים. צ'רמן רדף אחרי רשתות אופנה גדולות, הוא רצה שתהיה גישה למותג שלו, שאנשים יוכלו לגעת, להרגיש. כל החברים שלו בתעשיית האופנה היו בגישת בוטיק, הם האמינו שאופנה צריכה להיות משהו גבוה ומרוחק. צ'רמן טען בדיוק את ההיפך - אל תנסה להיות רק יצירתי, אל תהיה אליטיסטי. הוא רצה שמי שיראה את הבגדים שלו יתרגש, יעלה חיוך, ואולי על הדרך גם יקנה חולצה שהוא אוהב.

היו הרבה רגעים שבהם המותג פרץ לתודעה, אחד מהם הוא סרטון שהפך לויראלי ובו רואים את צ'רמן מסתובב בסטודיו של מרקט עם אקדח הדפסה ופשוט מדפיס על כל דבר. למעשה האקדח הפך להיות מזוהה עם מרקט וזה הביא למיליוני צפיות ברשתות החברתיות. מאוחר יותר מרקט זכה לשתף פעולה עם ענקיות כמו נייקי, אדידס ופומה. אפילו לברון ג'יימס נעל קונברס עם המותג בפלייאוף 2018.

בנוסף לפריטי אופנה, מרקט מייצר אוהלים, שולחנות פינג-פונג, שטיחים, מחבטי טניס ועוד שלל אקססוריז לבית, כאשר הסמיילי הצהוב הפך לסמל המוכר ביותר שלו. הכדורסל של מרקט הפך לאייקוני, הוא מייצג את העובדה שלא כל אחד חייב להיות שחקן מקצועי, מספיק רק לאהוב כדורסל. זו הסיבה שבזכותה הוא מככב על מדפים במשרדים של המנהלים הבכירים ביותר, כי לפני ישיבות חשובות הוא פשוט מקליל את האווירה. צ'רמן מתייחס לשלל המוצרים של מרקט כהפרעת קשב של עיצוב, הוא טען שהוא בסך הכל רוצה לתת לכל אחד מוצר איכותי שהוא יוכל ליהנות ממנו.

היום מרקט הוא כבר מזמן לא מותג של איש אחד. יש צוות עובדים רחב שמגיע מכל רחבי המדינה ומרקעים שונים. צ'רמן מכנה אותם הנוער האבוד של עולם הסטריט-וור. חשוב לו לחנך אותם ולהעניק להם את כל הידע שהוא לא קיבל. בגלל זה הוא לוקח אותם לטיולים מסביב לעולם, מראה להם מפעלים ומלמד אותם שיטות ייצור שונות. כך לדעתו הם יבינו את העולם יותר טוב ויהיה להם סיכוי ממשי להקים את המותג המצליח הבא.

זו גם הסיבה שצ'יינטאון מרקט שינתה את השם שלה רק למרקט, היא הקשיבה לקהילה האסייתית שטענה שהיא מנכסת לעצמה תרבות שהיא לא קשורה אליה. הביקורת הייתה שהיא פשוט מרוויחה כסף משכונת מהגרים שחוו קשיים בתחילת דרכם ואין למותג זכות להשתמש בשם הזה. צ'רמן לקח מיד אחריות, הקשיב לטיעונים והסכים איתם. למרות שזו ממש לא משימה פשוטה להחליף את השם שעליו נשען כל הלייבל שלך, המותג השתנה למרקט בלבד.

היום העיצוב של מרקט הוא כבר לא מהרגע להרגע. עם הגדילה, הלמידה וההתפתחות, יש לו כבר לוח השקות מסודר. יחד עם זאת, צ'רמן מקפיד לשמור על הדי.אן.אי התזזיתי, ועל היכולת להסתגל מהר ולייצר כאן ועכשיו. האופנה מתקדמת, היא משנה צורה, מתחדשת בקצב מהיר, ומרקט כאן כדי לאמץ את כל השינויים. בעתיד מרקט ימשיך להיות חלק מקהילה גדולה, צ'רמן רואה הצלחה בלהגיע לכמה שיותר אנשים, הוא רוצה סטריט-וור להמונים, הוא היה שמח לשתף פעולה עם מותגים ענקיים, והוא רוצה שגם אנשים שגרים במקומות לא מגניבים יוכלו ליהנות מהבגדים שלו. כולנו בעד.