שבוע האופנה במילאנו הגיע לסיומו כשהוא משקף רגע של מעבר עבור האופנה האיטלקית. בעונה שבה כמה מהבתים הגדולים ביותר עוברים שינויי הנהגה או מנסחים מחדש את מקומם בתעשייה, המסלולים הפכו לזירה של ניסוח זהות מחדש.

JIL SANDER

על המסלול של Jil Sander, סימון בלוטי בחר לנוע בכיוון הפוך מזה של עונתו הראשונה. אם אז חיפש צמצום קיצוני, הפעם הוסיף מלמלות צדדיות, שסעים גבוהים וכתפיים שנראות כמעט מנותקות מהגוף. בהשראת צילומי שחור-לבן של סוף שנות ה-60, הוא בחן אינטימיות לא מושלמת: חליפות שנשענות כמעט “לא נכון”, חצאיות אסימטרית, ותיפורים לבנים גלויים שמחזיקים הכול במקום. מתחת למינימליזם המוכר הסתתרה הצעה חושנית יותר שמרשה לעצמה להיות לא רק נקייה, אלא גם מודעת לגוף.

MISSONI

אצל Missoni, אלברטו קלירי המשיך בדיוק מהמקום שבו עצר בעונה הקודמת. נאמן לארכיון, אך לא שבוי בו, הוא החזיר אל המסלול את הסריגים הרפויים של 1978 והעצים את האלמנט הגברי שב-DNA של הבית. שכבות על גבי שכבות, קרדיגנים מוארכים, בלייזרים רחבים ומעילים יצרו סילואטות נפוחות ורכות בו-זמנית. לעיתים זה גלש למאסיביות, אך הצבע והטקסטורה המדויקת איזן את הכול.

MM6 MASION MARGIELA

ב-MM6 Maison Margiela, התצוגה הועלתה בחדר ההמתנה של תחנת ה-Centrale במילאנו - לוקיישן מושלם לקו הסטריט של בית מרג’יאלה. בטאבי ומשקפי שמש, נהפך לבוש יום-יומי מרגיל לחריג: מכפלות מעילים קופלו ונקבעו בכפתורים, גזרות עיפרון התגלו מעל טי-שירטים ארוכים, ושכבות יצרו אסטתיקה שנעה בין אדג’ית להדוקה. זו הייתה תצוגה שדיברה את רוח שנות ה-80 ויצרה אטמוספרה שמוכנה לרדת מהמסלול ישירות אל הרחוב ואל ארון הבגדים שלנו.

FERRAGAMO

העולם האסתטי ב-Ferragamo, סבב סביב דימוי של מקום מפגש חופשי בין דמויות וסיפורים. משם המשיכה התצוגה לשמלות וחליפות - מחווה לגרסת חולצת המלחים הקלאסית. לקראת הסיום הגיעו שמלות קפלים בכבדות והיוו מחווה פיוטית לאווירה התיאטרלית של התצוגה.

DOLCE & GABBANA

ב-Dolce & Gabbana, לעומת זאת, לא היה ניסיון להמציא את הגלגל מחדש אלא להדגיש את מה שתמיד היה שם. ארבעים שנה אחרי הקמת המותג, דומניקו דולצ’ה וסטפנו גבאנה בחרו לחזור אל שורשי הסילואטה הסיציליאנית. הקולקציה כמעט כולה בשחור, צבע שחזר שוב ושוב במסלולי מילאנו העונה והדגישו את המסר: בעולם אופנה שמשתנה במהירות, זהות יציבה היא נכס.

BOTTEGA VENETA

ב-Bottega Veneta, לואיז טרוטר הציגה את הקולקציה השנייה שלה בבית ויצאה נקודת מוצא על התחושה שמילאנו מעוררת בה. החלק הראשון התמקד בטיילורינג מפוסל ובהמשך הפכה החומריות לכוכבת: בעור קרוקודיל והאינטרצ’יאטו המפורסם עם פרנזים פרוותיים. המשחק בין חומרים אמיתיים לחיקויים הדגיש את זהותה של בוטגה כבית של עור אמיתי.

ARMANI

ואצל Armani נפתח פרק חדש. זו הייתה הקולקציה הראשונה של סילבנה ארמאני כמעצבת ראשית. הקולקציה נשארה נאמנה לשפה המזוהה של הבית: חליפות פלנל אפורות עם ז’קטים ארוכים ומכנסיים רחבים. בהמשך התווספו השפעות של לבוש צבאי ומסורות מזרח-אסייתיות כשרק בסוף התצוגה הופיעו שמלות ערב דרמטיות יותר, שנראו כאילו נשלפו מהארכיון העצום של הבית. זה היה צעד ראשון זהיר שמקדש מסורת לפני שמנסח מחדש את הכיוון.

תמונות: voguerunway