הטעות הכי גדולה לגבי הנייקי דאנק היא ההנחה שהנעל נוצרה עבור קהילת הסקייטבורד, כשלמעשה הנייקי דאנק היא קודם כל נעל כדורסל. היא הושקה לראשונה בשנת 1985 במסגרת קמפיין שנוצר עבור 12 נבחרות הכדורסל של המכללות המובילות בארצות הברית. אמצע שנות השמונים היו תור הזהב של כדורסל המכללות, ונייקי ראתה איך כל המדינה נכנסה לטירוף לקראת אירוע הפיינל-פור. היא רצתה לזקק את ההתלהבות הזו לנעל, ולכן היא העניקה לה את השם של הזריקה הכי מלהיבה בכדורסל – דאנק.

לדאנק לא היה עיצוב חדש או מיוחד, למעשה היא התבססה על שלושה דגמים קודמים של נייקי (ביניהם גם האייר ג'ורדן 1). החידוש בדאנק היה סביב הצבעוניות שלה. רוב הנעליים באותה תקופה היו לבנות, והדאנק לעומת זאת הייתה מאוד צעקנית, מאחר והסדרה החדשה העניקה לכל מכללה נעל בצבע שלה. עם הדאנק הושקה גם קולקציית לבוש תואמת, כאשר המוטו של כל הקמפיין היהBe True To Your School. כל סטודנט במדינה יכל למצוא דאנק בצבעים של המכללה שלו, וזה העניק את התחושה שנייקי יצרה נעל במיוחד עבורך.

בעוד האייר ג'ורדן תפסה תאוצה אדירה והמשיכה לצאת שנה אחרי שנה, הדאנק די נעלמה. למעשה רוב הדגמים שעוד נשארו הגיעו למחסנים ואאוטלטים ונמכרו במחירים מצחיקים. רק בתחילת שנות התשעים ההתעניינות בדאנק חזרה, לאחר שסקייטרים גילו שהדרישות מנעלי כדורסל וסקייטבורד הן די דומות. בשני הענפים הספורטאים זקוקים לסולייה קשה ונעל מרופדת. הדאנק התגלתה כנעל מושלמת לרכיבה על סקייט, ובנוסף היא גם הייתה מאוד זולה. פה הדאנק נולדה מחדש כנעל עבור קהילת הסקייטבורד.

באמצע שנות התשעים, כל חברות הסקייט ניסו לחקות את המבנה של הדאנק. למעשה כל הנעליים באותה תקופה נראו כמו גרסה גימיקית שלה. האבסורד הוא שדווקא נייקי רצתה לחדור לסצנת הסקייטבורד, אבל היא התעקשה לעשות את זה עם נעל מהפכנית שתביא חידוש טכנולוגי. זו המדיניות של החברה, זה מה שעבד לה בענפי ספורט אחרים והיא האמינה שזו הגישה הנכונה גם פה.

תת-תרבויות אוהבות לשמור על עצמן מתאגידים גדולים, מכל דבר שמריח ממנו תאוות בצע וכסף. הניסיון לחדור לענף ספורט עם נעל חדשה אולי היה מצליח בכל מקום אחר, אבל לא עם הסקייטרים. מדובר בקהילה מאוד סגורה שלא ממהרת להכניס שחקנים חדשים פנימה. סקייטבורד הוא לא ענף ספורט מסורתי עם מדים שבו כולם נראים אותו הדבר, זה ענף של ביטוי עצמי, לכל רוכב יש את הסגנון המיוחד שלו. נייקי יצרה כמה דגמי סקייט חדשים וסקייטרים פשוט צחקו על הניסיון העלוב שלה לפנות אליהם. לא רק שנייקי נכשלה לחדור לשוק הסקייט, היא הפכה לחברה שנואה שבמשך שנים פשוט מחקו אותה.

המזל של נייקי הוא שבשנת 1999 היה לה פרויקט צדדי בשם Pro B, שבו היא הוציאה דגמים של דאנק רק עם יותר ריפוד בחלק הפנימי. הדגמים האלו היו מאוד צבעוניים והגיעו בעיקר לחנויות קטנות בערים כמו ניו-יורק וטוקיו. סקייטרים ראו את הנעל החדשה ומיד קלטו שהיא מתאימה להם כמו כפפה ליד, וכך חזרו לאמץ את הדאנק.

לאיש שאחראי על הקאמבק הענק של הדאנק בתחילת שנות האלפיים קראו סנדי בודקר. הוא שמע שסקייטרים חוזרים לנעול דאנקים ומיד הבין את מה שנייקי נכשלה להפנים במשך כל כך הרבה שנים: אם הסקייטרים כל כך אוהבים את הדאנק, למה לא לתת להם פשוט דאנק? הוא התחיל להסתובב בחנויות סקייט קטנות ושאל את הקהל שלהן מה הוא בדיוק צריך ומה חשוב לו. זו הייתה הפעם הראשונה שנייקי באמת הקשיבה לקהל שלה. היא תמיד רצתה להיכנס לעולם הסקייט, רק שהפעם היא עשתה את זה נכון.

בשנת 2002 נייקי הקימה את מחלקת ה-SB. זו הייתה הפעם הראשונה שהדאנק לא נראתה כמו נעל כדורסל - היא קיבלה תוספת ריפוד, כרית זום ויצאה בצבעים משוגעים. החנויות שבהן ניתן היה להשיג דאנק נבחרו בקפידה, כי נייקי רצתה לייצר נעל סקייט עבור סקייטרים בלבד. החנויות האלו הפכו למדיה החברתית של נייקי, למקום שממנו עוברת השמועה באופן אורגני. הפעם נייקי לא נתפסה כחברה שרק רוצה להרוויח מהתעשייה, אלא גם לתרום לה. הדאנק הפכה אותה ללגיטימית.

העובדה שפתאום היה קשה מאוד להשיג דאנק העניקה לה ניחוח אקסקלוסיבי. בנוסף, נייקי הבינה שהעתיד של עולם הסניקרס נמצא בשיתופי פעולה. בשנת 2002 נוצר הקולב הראשון של הדאנק עם המותג סופרים, והוא הצית מדורת שיתופי פעולה שבוערת עד היום. שיתוף הפעולה הזה יצר סטנדרט חדש והשפיע על שורה של דגמים אייקונים שהגיעו אחריו כמו ה-D.U.N.K.L.E, הדיימונד, האם.אף דום והדה לה סול. בנוסף יצאו מהדורות מיוחדות עבור ערים כמו לונדון ופריז, וכמובן הדאנק סטייפל שיצרה מהומה גדולה ברחובות ואפילו הגיעה לכותרות החדשות.

ברגע שהתחילו שיתופי פעולה עם אמנים, הטירוף היה בלתי ניתן לעצירה. אחרי הגלגול שלה כנעל סקייט, הדאנק נולדה מחדש כנעל אספנות, והקולבים המוצלחים סביבה יצרו את תרבות ההייפ כמו שאנחנו מכירים אותה היום. ילדים היו מתקשרים בלי סוף לחנויות ואפילו טסים למדינות אחרות כדי להשיג דאנק. מחזות של קאמפים מחוץ לחנויות לפני השקות הפכו לשכיחים. היום מתפלאים לראות סערה סביב כל השקה של דאנק, אבל קל להביט אחורה כדי לראות מאיפה התחילו הגלים שלה.

עד לפני כמה שנים דאנקים שוב שכבו על המדפים. מלבד סניקרהדס ותיקים אנשים לא ממש התעניינו בנעל הזו, עד שהעולם ראה תמונה אחת של טראוויס סקוט נועל דאנק. הוא בעצם אחראי להתעוררות האחרונה של הדאנק והוא זה שחיבר בינה לבין הדור הצעיר. בשנת 2020 יצא שיתוף הפעולה שלו עם הדאנק SB, ופה זו כבר הייתה עובדה מוגמרת. הדאנק כאן כדי להישאר.

הדאנק לא באמת הצליחה להתרומם עד שהגיעה סדרת ה-SB, אז היא נהפכה לאייקון של תרבות הפופ. היום הדאנק נחשבת ליצירת אמנות, היא מייצגת רעיונות מופשטים כמו חופש, אמנות, עיצוב, אופנה ומוזיקה. היא החזות של תרבות הנגד, מראה של רוח נעורים וזו שמאחדת בין אנשים שונים. פעם כל מי שנעל דאנק היה מוזר, היום כולנו מוזרים. העיצוב הפשוט מאפשר לכל תרבות להתחבר אליה ולהרגיש שהדאנק שייכת רק לה. ההייפ שלה אולי עלה וירד עם השנים, אבל הדאנק תישאר לנצח.