אריאלה ורטהיימר התארחה אצלנו כאן לראיון מיוחד ולהפקת אופנה שצולמה בסטודיו שלה ביפו, בסביבת היצירה שלה, על רקע העבודות שלה, שכל אחת מספרת סיפור. ‎"אמנות היא הפסיכולוג שלי", סיפרה אריאלה בראיון, "דרך האמנות אני מתבטאת בנושאים שקרובים לליבי, אם אלו דברים שאני עברתי או דברים שעוברים אנשים סביבי, כמו מחלת הסרטן של איתן או כל נושא #MeToo – אלו נושאים שטיפלתי בהם בעצמי באמצעות האמנות והיצירה".

‎אריאלה בת ה-66 היא אחת הנשים האלגנטיות והמרשימות בישראל. לצד האמנות, הפילנתרופיה היא חלק בלתי נפרד ממנה ותמיד היתה במרכז חייה. "העשייה שלנו מיועדת לקידום הכלכלה של מדינת ישראל, וזה נעשה דרך חינוך למדעים וטכנולוגיה בפריפריה, סיוע לתעשייה היצרנית של מדינת ישראל ותוכניות ייחודיות לבני הפריפריה, האוכלוסייה החרדית ובני המיעוטים - על מנת לאפשר לכל צעיר וצעירה הזדמנות שווה להגיע הכי רחוק במיצוי יכולותיו, לסייע לקידומו האישי ובכך לכלכלה במדינה. קידום הבריאות וחינוך לבריאות נמנה אף הוא עם המטרות שלנו, זה מאוד חשוב בפרט בעידן שלנו".

‎כחלק מהחיבור בין פקטורי 54 לאריאלה ורטהיימר, יקודמו הערכים המשותפים למען הקהילה, דרך הפעילויות המתקיימות ב"טכנודע" חדרה. "התאהבתי ב"טכנודע" לפני כ-12 שנים. אז היו שם רק כיתות מחוננים. איתן ואני רצינו שיהיה מקום גם לילדים מהאזור, לאפשר לכל צעיר וצעירה מהאזור להיחשף לטכנולוגיה, למדעים ולתרבות ולהשתדל להעשיר את עולמם. זה גורם אושר גדול להיות מעורבת במקום שמביא ערך לצעירים והנוער באזור, אשר מכל מיני סיבות, אישיות או משפחתיות, לא היו חשופים קודם לעולמות המופלאים הללו", סיפרה ורטהיימר.

ה"טכנודע", מתפרש על פני 16 דונם וממוקם בשכונת גבעת אולגה. הוא הוקם על ידי פרויקט שיקום שכונות במטרה להעשיר ולחשוף את ילדי השכונות למדע ולטכנולוגיה. צעירים מכל האזור נחשפים בו לחינוך בנושאי מדע, טכנולוגיה ורפואה, בשלל מרכזים מדעיים יחד עם המוזיאון לרפואה אשר פועל במקום, ומפעיל שש תערוכות אינטראקטיביות וחינוכיות לאורך שלוש קומות. בין מייסדי המוזיאון היו אריאלה ואיתן ורטהיימר. המרכז מאפשר בין היתר לימודי מדע ורפואה ברמה גבוהה ביותר, ומחבר בין קבוצות אוכלוסייה ומייצר אינטראקציה בין צעירים ונוער המגיעים מרקעים שונים: ותיקים ועולים, דתיים וחילוניים, ילדים עירוניים וילדי קיבוצים, יהודים וערבים. ‎"הטכנודע מאפשר ומכיל בתוכו את כל הערכים כולם, חינוך, תרבות, מדע, סבלנות וסובלנות, קירוב לבבות ועוד - זה עושה אותי כל כך מאושרת לראות איך מקום כזה יכול לעשות כל כך הרבה ולהיות כל כך משמעותי".

״המקום הוקם עבור ילדים מחוננים, אבל רצינו לפרוס את זה לעוד אוכלוסיות. עוד שהגעתי לא היו רק מחוננים, אלא גם שתי תוכניות ׳מצוינים׳ שונות. אמרנו ׳צריך עוד׳, לתת אפשרות ללימודים עבור ילדים בני 14-16 שנשרו מבית הספר ולא המשיכו לבגרויות. אלו חבר׳ה עם פוטנציאל אדיר, הם רק באים מבית שפחות מצליח לתמוך כי ההורים לפעמים לא זוכים לאותם הזדמנויות כיוון שהם עולים חדשים. תוכניות כמו ׳רואים עתיד׳ עשו הבדל אדיר, ותוספת ראויה בנוף. תוכניות נוספות כמו ׳חץ׳ לדוגמה פתוחה כבר מגיל 3 ומחליפה תפאורה תאטרלית כל שלושה חודשים. יש גם תוכניות חברתיות לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ילדים ונוער בסיכון, שילוב קהל רב גוני ללא הבדל גזע, דת ומגדר, הבאת אוטובוסים, אספקת מזון ותפעול שוטף והוליסטי מול הורים. אנו מצליחים להביא אכל הילדים של המשפחה לכאן. דרך מכירה של עבודותיי ניתן לתרום למקום, אך כמובן גם שישירות ובהתנדבות. יש במקום המון אנשים טובים שעוזרים ותומכים ואני מלאת הערכה לכל אלו. משרד החינוך והעירייה נותנים תמיכה מסוימת והיתר החשוב ניזון מתרומות״.

״הם מבצעים פעילויות כל כך יפות לכל ילדי האזור, מעתלית ועד נתניה - ושווה שיידעו על הדברים האלה. בקייצים ולאורך החופשות יש המון פעילות שם, וכל והורה שבא לו/ה לנסוע מתל אביב או כל מקום אחר ולעשות עם הילדים יום עם דינוזארים, ידע על רפואה, מדע וכימיה – זה המקום. בנוסף, מעניין אותי לדחוף את הפעילות בהנחה וזה תורם בחזרה. אני אוהבת לעשות את הדברים בשקט, תמיד אהבנו לעשות את הדברים בשקט – המשפחה, איתן ואני״.

ספרי לנו על האמנות ועל הסטודיו שלך.

״התחלתי כאמנית פעילה בשנת 90׳ לערך, והרבה שנים הייתי די ׳אמנית בארון׳ כיוון שלא חשתי בהתחלה שאני מספיק טובה באותו שלב והלכתי ללמוד אמנות. למדתי במכללת אורנים כאשר גרתי בכפר ורדים ואהבתי את הלימודים, היו מורים טובים. בישראל הצגתי במוזיאון הגפן, ברו-ארט, וכשעברתי לתל אביב פנה אליי גלריסט וביקש לאצור לי תערוכה שבה הצגתי את קופסאות האור שלי שנבעו ממחקר ארוך בו צילמתי ותיעדתי אין קץ את תל אביב-יפו, תוך ביקורים במוזיאונים כמו זה של מגדל שלום המציג את ההיסטוריה של תל אביב.

לאחר מכן, הוא הוציא אותי ב-2017 לביאנלה באיטליה. משם רוב הפעילות שלי הפכה להיות בחו״ל ואני זוכה לתעודות ופרסים. בעבר עבדתי בסטודיו נהדר ששכרתי מאמנית אחרת בקיבוץ גלויות שמאוד אהבתי. היו הרבה אמנים מסביב. כאשר היא לא רצתה למכור עברתי למקום אחר, ומצאתי את הסטודיו ביפו שהיה בעבר בית מלאכה, מפעל קטן וגבוה. הפרקטיקה שלי המשיכה להתעצב במעבר לכאן, יחד עם השפה שנוצרה בעבודות עם המעבר הכללי לתל אביב. בעבודות האלו אני מתארת דמויות מקומיות עם קשיי היומיום, מתוך חברות וקשר ישיר עמם. למשל, באחד הבקרים ראיתי דייג עם טרנזיסטור קטן שומע מוזיקה ביוונית. כששאלתי מה הוא שומע הוא ענה ‘תחנה מסלוניקי... עברתי מסלוניקי ליפו׳. התיידדנו ואמרנו שלום בכל בוקר האחד לשנייה. אותו ציירתי אחר כך, תוך התייחסות לקשיים של העלייה שהוא תיאר לי״.

‎המראה האלגנטי, האצילי והקלאסי של אריאלה התחבר למגמת היוקרה השקטה הדוגלת בפריטים על-זמניים בסגנון נקי. הפרשנות האישית שלה למגמה הובאה באמצעות הצבעים העזים - שהתכתבו עם חדוות היצירה של האמנית והשתלבו עם הציורים שבסטודיו.

‎על רקע העבודות שלה, הצטלמה אריאלה לבושה בשמלת סטרפלס סגולה בעיצוב VALENTINO, ונראתה כמו שחקנית הוליוודית על השטיח האדום של פסטיבל קאן. לוק נוסף בעיצוב בית האופנה האיטלקי כלל חולצה לבנה מכופתרת בגזרת אוברסייז, פריט לבוש קלאסי של נשים בעולם האמנות. החולצה שולבה עם חצאית פאייטים סגולה ששברה את המראה המתבקש.

‎על רקע ציור הקיר המרשים שבסטודיו שולבה שמלת מקסי בגוון כחול כהה מבית GIORGIO ARMANI. בהמשך לבשה ורטהיימר שמלת עור בגוון חום עם חגורת מותן, כיסים קדמיים וצווארון - אחד הפריטים הבולטים מקולקציית המסלול של BOTTEGA VENETA. השמלה השתלבה עם סנדלים שחורים בעלי עקב עגול מוזהב בעיצוב בית האופנה FERRAGAMO.

בגזרה המחויטת צולמה חליפה בגוון פוקסיה מבית GIORGIO ARMANI, ומראה מחויט נוסף שכלל ז'קט שחור מבית המעצבת הבריטית STELLA MCCARTNEY ומכנסיים שחורים של VALENTINO. המראה אובזר עם משקפי שמש ותיק של SAINT LAURENT, אקססוריז מלאי סטייטמנט. ‎בגזרת הקז'ואל צולמה חולצה מכופתרת בגוון בז' בעיצוב המותג היוקרתי THE ROW, ששולבה עם מכנסי ג'ינס בגזרת פלייר סבנטיזית מבית המותג BOTTEGA VENETA.

איך הרגשת לקראת הצילומים?

״יש מקום לנשים מבוגרות בעולם האופנה. מעבר לעובדה שזה טרנדי, הן אלו שרוכשות את המותגים ויש כאן תיווך על פער מאוד גדול, כיוון שבדרך כלל הדוגמנית בת 16 והלקוחה לא תמיד. אם ניתן להלביש אישה בת 70 באופן אשר גורם לה להיראות בטוב טעם, אז זה הכרחי. יש הרבה שחקניות ונשים שהולכות להיות דוגמניות בגילאים ומידות שונות. התבגרנו. לכן הייתי מוכנה להצטלם״.

כמה מילים על דור ההמשך? מאיה, אסיה, סיוון…

״הם ילדים נהדרים, כל אחד יש לו את הנישה והעשייה שלו והפרנסה שלו. אני מאחלת להם שגם כשהם עושים דברים, שיתפתחו כל הזמן. אמרנו להם ׳אתם תעשו מה שאתם רוצים בחיים, אבל תעשו את זה הכי טוב׳. תמיד נתנו יד חופשית. יש מוזיקאים, שחקנית, עיצוב נעליים. ובקשר לנכדים, יש לי שישה נכדים ואני גאה ושמחה בכולם״.

אנחנו יודעים שיש עוד דברים שחשוב לך לומר כאן בראיון.

״אני מוטרדת מאוד מאלימות בחברה הישראלית, הכוללת את החברה הערבית, ואלימות נגד נשים. איבדנו משהו בערכים כתוצאה ממעבר מהיר, בעיניי, לטכנולוגיה שמופצת נורא מהר לכל מקום. יש שקוראים לזה ׳קלות המקלדת׳. כואב לי ואי אפשר להגיד יותר מה שחושבים. יש רציחות רבות בחברה הערבית וזה מעציב. הם חלק ממדינת ישראל וצריך לטפל בזה. בנוסף, יותר ויותר נשים נרצחות וקשה לי עם זה, קשה שלא מקפידים מספיק בדרכי הגנה ונתינת כלים לנשים להגן על עצמן ולהבין מהו המצב שהן נמצאות בו אפילו לפני שמגיעות אליו. במילים נוספות, כנהגת והולכת רגל, קשה לנהוג ולהסתובב, אי אפשר להעיר לאף אחד וזה הופך אלים ברגע, לצערי. אני נמענת מחיכוכים״.