בגיל 44, עם קריירה מצליחה, מחליט המנחה, היוצר והתסריטאי אסי עזר לנסות דברים חדשים. בתו אלכס מעוררת בו השראה, ולצד כתיבת סדרה ראשונה לכל המשפחה בשם ״מתוקים״, הוא מתנסה לראשונה גם במשחק, ומדבר על הערכים שהוא רוצה להטמיע ביצירותיו, כאלו שנועדו ״להרים את מי שמסביבי, לעזור למי שמסביבי, תוך עידוד שיח חיובי ברשתות״.

בריאיון הוא מספר כיצד הוא ואחותו, מיכל עזר שטיין, מדברים ומנגישים ידע על התמודדות עם חרדות, כיצד הוא מקדם את קהילת הלהט״ב, ומה הוא למד מכל מרואיין. נדמה כי הפרויקטים האחרונים שלו מסמנים פרק חדש עבורו: ״פעם לא היו לי פילטרים בפה, ולצערי פגעתי בדרך באנשים, ועכשיו אני מנסה כל הזמן לראות מה אני יכול לעשות כדי לייצר את ההפך״.

כמעט שנה וחצי לתוך האבהות, תוכל לספר קצת על התחושות?

"אלכס שלנו עוד רגע בת שנה וארבעה חודשים, והיא או הורות בכלל זה הדבר הכי מדהים שלא ידעתי שאני מחכה לו. לפני שאלכס נולדה חשבתי שהורות זה משהו מאוד מסובך וקשה. נהגתי להגיד 'מה אני מבין בזה? אני לא יודע לעשות כלום, אפילו להחליף חיתול'. ופתאום היא באה לעולם, וגיליתי שנפתח לי חדר חדש בלב, גיליתי מה הייעוד שלי בחיים. אם לפני כן חשבתי שהצלחה אישית וזוגיות הם הדברים הכי חשובים בעולם, פתאום באה הגוזל הזו ושינתה את הכל. יותר מזה, זה אולי יישמע קלישאתי נורא ואני מתנצל מראש, אבל אני לומד ממנה המון - היא יכולה לכעוס עליי, ושנייה אחר כך לצחוק ממשהו שאמרתי - אין אצלה מנגנון של להיות ברוגז או להאריך את הכעס, והלוואי גם אנחנו המבוגרים היינו ככה. בנוסף, היא גרמה לי להבין כמה חשוב לפגוש מישהו ולחייך אליו. אני נמס בכל פעם שהיא מחייכת אליי. בעקבות זה, בכל פעם שאני נפגש עם מישהו חדש אני אומר 'לא משנה מה המצב הרגשי שלך, תחייך החוצה'. בקיצור, הבנת שאני שק רגשות של סרט דיסני. אני מחבק את החוויה הזו בשמחה גדולה. אלו לא קלישאות סתמיות, זה באמת מה שמרגישים".

בסדרה החדשה שלך "מתוקים" התנסית לראשונה כשחקן. איך אתה מתאר את החוויה?

"זו הייתה חוויה מאוד מאתגרת ושונה מכל מה שאני עושה, ומסקרן אותי לבדוק את העולם הזה עוד ולהתפתח בו. אני גם אשמח לראות מה הדבר הבא שאני אכתוב, כיוון שכתבתי סדרה אחת שרצה שלוש עונות בשם 'להיות איתה', ו'מתוקים' זו סדרה לכל המשפחה. בא לי לעשות עוד פעם משהו למבוגרים, אחר, ועכשיו אני מחפש את הדבר הבא.

בקשר ל'מתוקים', זו סדרה שהרעיון שלה עלה במהלך הקורונה במפגש עם חברה טובה שלי, מיכל דבש, שהייתה המפיקה שלי ב'אקזיט'. במקרה ובאופן מוזר הסדרה מתעסקת גם באפייה, כמו ב'להיות איתה', רק שהפעם זה קינוחים. רותם סלע מככבת גם פה, למרות שלא חשבתי בהתחלה שהיא תשחק בה ובסוף הצעתי לה את התפקיד.

מלבדה, זו הייתה חוויה מרתקת גם כי בפעם הראשונה עבדתי עם עמוס תמם, שזה היה תענוג לשחק לצידו ולראות איזה מקצוען הוא. מהצד השני היו את השחקנים הצעירים שהרבה מהם בוסר, וזה כיף לראות את הכישרונות הצעירים, לחוות איתם את ההתרגשות של להיות פעם ראשונה על סט או של לשחק בסדרה. אני זוכר את ההתרגשות הזו מהדברים הראשונים שאני עשיתי במקצוע, אז זה היה תענוג לראות אנשים נורא מנוסים, שחקנים נורא חדשים ואת המפגש ביניהם".

במסגרת פרויקט מיוחד העוסק בנושאים הצלחה וכישלון, יצר אסי עזר סדרת ראיונות עבור פקטורי 54, המעודדת צעירים לפרוץ את תקרת הזכוכית. המרואיינים חזרו אל רגעים משמעותיים מחייהם האישיים שהיוו נקודות תפנית, אל נקודות ציון והישגים חשובים בקריירה שלהם - ואל הדרך בה הם נפגשו. הם שיתפו כיצד למדו לצמוח מתוך כישלונות ולהגיע למקום בו הם נמצאים היום. סדרת הרשת נפתחה עם הדוגמנית ואשת העסקים בר זומר, הנמצאת כיום בחודש התשיעי להריונה, המשיכה עם אושיות הרשת המסקרנות עדן דניאל גבאי ונדיר אליהו, ונחתמה עם ג'ון דיברתולומיאו, קפטן מכבי תל אביב בכדורסל.

בפרויקט המשותף שלנו שוחחת עם אנשים צעירים ומצליחים שהתמודדו עם כל מיני קשיים לצד ההצלחות. מה למדת מהם?

"בתחילתו של הפרויקט אמרתי שאני רוצה לראיין אנשים שמאוד הצליחו ולשמוע מהם על ההצלחה, אבל גם על הרגעים הקשים והקרבות שהם היו צריכים לעבור לצד ההתמודדות. ככה נקבל תמונת מצב יותר ריאליסטית על מה שאנחנו. ברשתות החברתיות ובעיתונים רואים וקוראים כותרות רק על ההצלחות הגדולות, וחשוב לדעת שכל דבר כזה מגיע מהמון עבודה קשה וגם המון תסכול, חרדה, אמוציות, נפילות ומאבקים - ואת זה לטעמי חשוב להראות. גם חשוב לשמוע מאותם אנשים שהם סיפורי הצלחה מה הדברים שעוזרים להם לקום על הרגליים, להילחם, להצליח. זו הייתה מטרת הפרויקט ואני שמח מאוד שפקטורי 54 התגייסו ושיתפו פעולה.

"מנדיר אליהו למדתי שזה ממש בסדר לא להתנצל ולהודות במה אתה טוב. בריאיון נדיר אמר 'אני יודע שאני מוכר מעולה'. המון פעמים אנחנו מתביישים להגיד במה אנחנו טובים כדי שלא יחשבו שאנחנו שחצנים, והיה לי כיף לראות אותו אומר את זה בפה מלא.
עדן דניאל גבאי הוא בחור אמיץ במיוחד. הייתי שמח אם לאסי בן ה-22, שהיה עוד בארון, היה קמצוץ מהאומץ שלו. אפילו היום כשאני בן 44, מחוץ לארון וגאה במי שאני, עדיין יש דברים שמביך אותי לעשות כי אני פוחד מה יגידו ומה יאמרו. הוא לא כזה והוא עושה מה שבראש שלו כי הוא מאמין בעצמו וזה ריגש אותי.

את ג׳ון דיברתולומאו שאלתי מה גרם לו להגיע עד הפסגה במכבי תל אביב ולהיות הקפטן, והוא ענה שהוא מתייחס לאנשים סביבו בכבוד. זה טיפ כל כך חשוב, שאומר עליו כל כך הרבה. בכלל, המון פעמים כשאתה מטפס למעלה אתה חושב שצריך שיהיו לך מרפקים, אבל בסופו של דבר היחס שאנחנו נותנים לאנשים שנמצאים סביבנו ומלווים אותנו למעלה זה חצי מהדחיפה עצמה.
ביקשתי לראיין את בר זומר, החברה הטובה והיקרה שלי, כדי שאנשים יראו, יכירו ויקבלו השראה קצת מרוח הלחימה שלה ומזה שהיא לא רואה בעיניים עד שהיא משיגה כל מה שהיא רוצה. בקיצור, ארבעתם הוציאו אותי מהשיחות איתם עם תחושה מאוד חזקה של אופטימיות, כלומר 'אם אתה מאמין, אתה באמת יכול להגיע לאן שאתה רוצה'".

אלו ערכים אתה רוצה לקדם בפרויקטים שלך?

"קודם כל, מהרגע הראשון שנכנסתי למקצוע הזה, קידום ונראות קהילת הלהט״ב באופן כללי ועל המסך חשובים לי. כשאני יצאתי מהארון הדמות הלהט"בית המוכרת היחידה היתה עברי לידר. היום יש כל כך הרבה אמנים להט"בים מחוץ לארון, וזה כל כך חשוב. זו נקודת אור לאלה שבארון וצריכים לדעת שהם לא לבד. ויש עוד כל כך הרבה מאיתנו בארון, שצריכים עזרה, שמרגישים לבד, ולכן אני עדיין עובד כל הזמן בלקדם נראות להט״בית, לנסות לעזור לגופים להט״ביים להשיג נראות וחשיפה או כספים כשצריך וגם לחבר בין ארגוני תמיכה לבין בני נוער בארון, או הורים שלא יודעים איך להתמודד עם היציאה של הילד או הילדה שלהם מהארון ורוצים עזרה.

חוץ מזה, אני משקיע לא מעט זמן, יחד עם אחותי מיכל, בלהעביר הרצאות על חרדה וההתמודדות עמה. אני מרגיש שמדינת ישראל, עוד לפני הקורונה, היתה מדינה שחיה בתחושת חרדה באופן תמידי, אבל משהו בקורונה וגם ברשתות החברתיות העצים אותה. אחותי ואני מנסים לעזור לכל מי שמתמודד/ת עם חרדה או דיכאון, באמצעות הידיעה שהם/ן לא לבד. אנחנו מציגים בפניהם/ן את האופציות שעומדות בפניהם להתמודדות, את סוגי הטיפולים שקיימים ומראים להם שלדבר על זה ולבקש עזרה זה הצעד הראשון להתמודדות בריאה. אגב, זה משהו שאני מנסה להנכיח גם בסדרות שאני כותב עכשיו. בסופו של דבר, מטרת העל המרכזית שלי היא לנסות לעודד שיח תרבותי, מרים ומפרגן גם ברשתות אבל גם בכלל בעשייה. פעם לא היו לי פילטרים בפה, ולצערי פגעתי בדרך באנשים, ועכשיו אני מנסה כל הזמן לראות מה אני יכול לעשות כדי לייצר את ההפך – להרים ולסייע למי שסביבי".

זו תקופה מורכבת בכל הנוגע לזכויות להט״ב. יש משהו שתרצה להגיד בנושא?

"אני רוצה להגיד לכל מי שנמצא בקהילת הלהט״ב וקורא/ת את זה עכשיו: תדעו שכל מי שנמצא סביבי בתעשייה ובמקצוע, ובכלל במוקדי הכוח - אנחנו תמיד נעבוד בלעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לשמור על הזכויות שלנו, ובכדי להשיג לנו זכויות בסיסיות נוספות. חשוב להזכיר לכולם שאולי נדמה שהקהילה הלהט״בית נמצאת במצב מצוין וטוב פה, כי אנחנו נמצאים כמעט בכל מקום, אבל מבחינת זכויות ומבחינת דברים שאני שומע ורואה שפוליטיקאים ואנשי ציבור אומרים, יש עוד הרבה עבודה והמון מה לעשות. עדיין לא קל לצאת מהארון במדינת ישראל ובזה אני יכול להבטיח שאני, ומי שאני מכיר, תמיד נעשה מה שאנחנו יכולים בשביל לשנות את זה".

מה עם אלברט? אתם מדברים על הדברים האלה?

"אלברט מגויס כמוני . הוא עושה כל מה שהוא יכול ומתי שרק אפשר. תראה, אלברט עבר מספרד לישראל, ובברצלונה יש היום ראש עיר הומו ויש פתיחות להט״בית מאוד גדולה. הוא הגיע לישראל ופה תמיד מורכב, מסובך ומלחיץ. הוא אוהב את ישראל מאוד, אך מבין שצריך לעמוד על המשמר ושיש פה תהליכים שצריך לשים לב אליהם, וצריך להילחם כל הזמן על הזכויות שלנו, שגרת החיים ואיכותם. בסך הכל אנחנו הורים לילדה, ואנחנו רוצים שהיא תגדל במדינה שטוב לחיות בה. שהיא תוכל להסתובב גאה ולהגיד שהיא ילדה של שני אבות. לפעמים לא נראה כאילו אנחנו בתסריט אופטימי, אבל אנחנו מטבענו שני אנשים מאוד אופטימיים שמאמינים שהטוב ינצח ומוכנים לעשות מה שצריך בכדי שהטוב ינצח".

ועם כל הכבוד לזוגיות עם אלברט, מה עם הזוגיות עם רותם?

"הזוגיות של רותם ושלי היא זוגיות אמיתית לכל דבר. כמו הזוגיות של אלברט ושלי אנחנו קודם כל חברים מאוד טובים. אנחנו סומכים, מאמינים, וכנים אחד עם השני. אנחנו ׳שם׳ אחד בשביל השנייה, ויודעים את החוזקות והחולשות אחד של השנייה, זה הסוד לכל זוגיות. עם אלברט, למעט הקמפיין המשותף לAIG, זו רק זוגיות רומנטית. עם רותם... זו גם חברות וגם זוגיות עסקית. ושתי מערכות היחסים האלה אהובות עליי מאד. ואני מאחל לעצמי שגם אלברט וגם רותם יקיפו אותי לנצח".

ראיון: אור רוזנבלום
צילומים: דין בן דרור