נעם גונן היא יועצת התפתחותית ומנחת הורים, בעלת תואר ראשון בהוראת מחול ואנטומיה, לקויות למידה וויסות חושי. היא מאבחנת ומטפלת בתינוקות בשיטת ורדי כבר למעלה מעשור. בכל שנות ניסיונה, היא הספיקה ללמוד ולהתמקצע דרך מאות תינוקות שביקרו אצלה בקליניקה בטיפולים ואבחונים פרטניים. בראיון מיוחד היא מעניקה טיפים בנושא התפתחות תינוקות ונותנת כלים להתמודדות עם נושא השינה.

היי נעם, תוכלי לספר על עצמך לאלו מאיתנו שפוגשים בך לראשונה?

"אני נעם גונן ואני אמא. מבחינתי, תפקיד חיי הוא להיות אמא טובה, מכילה, מבינה וכזו שנותנת מקום. אני יועצת התפתחותית ומנחת הורים, מורה למחול ובלט לגיל הרך. אני מומחית בנושא הוויסות החושי שהינו משמעותי לנו בחיבור עם הילדים, ובעיקר בתרומה לשקט של הילדים".

איך התגלגלת לעסוק בעולם של התפתחות תינוקות?

"וואו. אני תמיד אומרת שהמקצוע הזה בחר בי. תמיד אהבתי ילדים, תנועה וריקוד, ואיכשהו כל הזמן זה בא אליי. מגיל צעיר הלכתי ללמוד ייעוץ התפתחותי. למדתי אבחון וטיפול בשיטת ורדי בתחילת שנות ה-2000, עוד לפני שזה היה פופולרי. רציתי לעזור לתינוקות וילדים להרגיש טוב יותר עם עצמם ובעיקר לייצר את החיבור עם ההורה. אנו לא תמיד יודעים לעשות את החיבור עם הילדים שלנו וזו למידה שלה אני עוזרת, נותנת ביטחון וכלים".

מה רוב ההורים הטריים לא יודעים עדיין וחשוב שיידעו?

"לא לפחד לגעת ב'מגע עמוק' שנותן חום. רוב הפעמים, כהורים צעירים, אנחנו מפחדים לגעת בתינוקות מתוך חשש ש׳נשבור׳ אותם. המעבר של הילדים מהרחם לעולם החיצון הוא מאוד דרמטי. ברחם יש ביטחון והגבולות ברורים, התינוק מזיז את הרגל והוא מרגיש את דפנות הרחם, הוא מרגיש עטוף ונעים. הדבר הכי חשוב כהורים זה לתת את התחושה הזו בה הכל דומה למה שהיה ברחם, לפחות בהתחלה. חשוב לתת להם המון מגע עמוק, תחושת תנועה, קרבה לדפיקות הלב שלנו ופחות גירויים חזקים. הכל הפוך מהמהירות של היום".

באילו שיטות נוכל להשתמש על מנת להרדים את הקטנטנים בצורה יעילה?

"זה תלוי בגילאים. תינוקות שהרגע נולדו צריכים כמה שיותר להיות עטופים והם אינם זזים הרבה. המגע העמוק ,המעטפת, ולצדם גם שק השינה - יתנו להם תחושה של ביטחון וימנעו את הרפלקסים שמעירים אותם. כך הם יקבלו שקט והם יישנו טוב יותר. ככל שהם גדולים יותר, באיזור גילאי 3 או 4 חודשים, הם מתחילים להיות תנועתיים יותר. אנו נעשה את ה׳מגעים׳ האלו במהלך היום בכדי שזה ישפיע על הלילה. שק השינה של פטי באטו מאפשר את תחושת הביטחון העוטפת כמו עוד שכבת עור. בנוסף, הוא גם יותר בטיחותי כיוון שלכסות את הילדים בשמיכה זה לא בטיחותי. בשק שינה התנועתיות של התינוק לא נפגעת כיוון שהוא יכול לזוז, להתהפך ולזחול, שק השינה אינו יפריע לו. זה מוצר שבארץ בקושי קיים עד היום. לעומת זאת בחו״ל הוא מאוד פופולרי וחשוב. יש רק יתרונות ואין חסרונות".

היית מרדימה תינוקות בגיל ניו-בורן בצורה שונה מזו שהיית מרדימה ילדים בגילאי 1.5 עד שנתיים?

"לניו-בורן אין הרגלים ואפשר להרדים אותם כפי שאנו רוצים –במיטה, בעגלה, בפוף, ערסל וכדומה. ככל שהם גדלים, בערך בגיל 3 חודשים, הם הופכים תנועתיים, סקרנים וקוגניטיבית חכמים יותר. בתקופה זו ההרגלים מתחילים להיווצר. אם הם מתרגלים לישון בצורה מסוימת אז כך הם ירצו להמשיך להירדם. אני תמיד בודקת עם ההורים מה טוב להם - האם הם רוצים שהתינוק יישן עליהם או במיטה שלו? הכי חשוב זה לא לבלבל אותו. כמו שאנחנו אוהבים הרגלים - חשוב גם לתת לילדים שלנו הרגלים שיעניקו להם ביטחון. הייתי מצרפת לזה טקס שינה קבוע הכולל שיחה עם התינוק, ומלבישה אותו בשק שינה, בגד שינה או פיג׳מה, ואז הם יודעים שעכשיו הולכים לישון".

התינוקות נתקלים בהתמודדות עם הוויסות החושי שלהם. תני לנו עצות בפן ההתפתחותי.

"בגיל הקטן דיברנו על המגע העמוק שעוזר לעשות את ההפרדה מהיציאה אל העולם, ללא תחושת טראומה מהיציאה, תוך ויסות של הגוף. כשהם גדלים, אחרי בערך 3 חודשים, אני ממש אוהבת לשחק איתם. בתקופה הזו משהו ממש משתנה וזה מכונה ׳גיל הדעת׳ - הם נעשים חכמים יותר מבחינה קוגניטיבית ומוטורית. כאן בדרך כלל ההורים מרגישים שמשהו ממש השתנה. אם התינוק היה קטן וחמוד ולא זז, פתאום יוצא לו האופי והטמפרמנט. בשלב הזה צריך להתחיל לראות איך מסדרים את הדברים קצת אחרת ב׳עדכון הגרסה׳ של הילד. בזמן הזה גם סדר היום קצת משתנה והם ערים יותר זמן. הניו בורן ישנים 18 שעות ביממה והערנות שלהם מאוד קצרה. רוב הזמן הם ישנים, אוכלים, מקבלים קצת מגע ויש את האמבטיה. מגיל 3 חודשים זמן הערנות שלהם מתחיל להימתח לשעה וחצי רצופה, ופה אני מאוד אוהבת להשכיב על הבטן – זה מאוד חשוב להתפתחות חגורת הכתפיים. ניתן לקחת גירוי כספוג, בדים נעימים מסוגים שונים שנותנים לתינוק שקט (פרווה או מגבת) או כל חפץ שמעניין אותם, ולהתחיל להעביר להם את זה על העור. חשוב לבצע את זה במגע עמוק, אחרת זה ממש מעצבן.

אם אעסה את החפץ כנגד העור ובקצוות הגוף (כפות ידיים ורגליים), אתה ממש תרגיש את כל היד והעקצוצים שלה. המסר מהגירוי עובר למוח, וזה משהו שמרגיע. הבודיג׳מה, בגד דו-שכבתי שראיתי בחנות של פטי באטו, היא דוגמא טובה, כי המון פעמים כשנולד תינוק רזה אנו מפחדים לגעת בו. הבודיג׳מה חכמה כי היא לא מצריכה להלביש פעמיים. בנוסף, גם העובדה שזה בגד גוף שאינו מצריך את מעבר ראש התינוק דרכו, מקלה עלינו בהלבשתם".

כשמתווספים ילדים חדשים למשפחה זה בדרך כלל משפיע על הגדולים יותר. איך נוכל לשפר את החוויה לכולנו?

"צריך לעשות 'הטרמה' מלשון ׳טרם׳. כלומר להטרים את האירוע ולדבר עליו הרבה לפני. עלינו לחשוב איך אפשר לגרום לילד, שתכף ייוולד לו אח/ות והוא יזוז מעט הצידה יותר מבחינת הפוקוס, להבין איך הוא יכול להיות מועיל בבית ולתרום לו. ברגע שהוא יתרום וירגיש מועיל, הוא לא יתנגד לתינוק החדש וירצה לעזור. התחושה הזו תמלא אותו. בכלל, אני מדברת על 'מיכלים' שונים שצריך למלא עבור הילד – מיכל המגע, התנועה והביטחון. ככל שנמלא את תחושת הביטחון שלהם ונעניק תשומת לב נקבל פחות ׳התקפי זעם׳ (טנטרום) ופחות רצון לקחת תשומת לב. בינתיים הילד עוזר ויש לו את התפקידים שלו בבית".

לאינסטגרם של נעם לחצו כאן